קהלת, פרק י״א, פסוק ז׳

החיים בעולם הזה, על אף חוסר הוודאות שבהם, טומנים בחובם יופי שכדאי ליהנות ממנו, ועצם היכולת לחוות את הָאוֹר היא טובה גדולה. אף על פי שאור אינו מאכל, הוא מתואר כדבר וּמָתוֹק כדי להמחיש דרך חוש הטעם עד כמה הוא נעים, והמשך הפסוק מדגיש במילים נרדפות כי וְטוֹב לַעֵינַיִם לִרְאוֹת אֶת הַשָּׁמֶשׁ. אור השמש משמש גם כסמל לבהירות המוחלטת של התורה, ההלכה והעולם הבא. כשם שאור השחר בטבע מכין את העיניים בהדרגה לזריחה כדי שלא יינזקו, כך התמדה במצוות מנעורי האדם מכינה אותו לעבודת ה' בזקנותו, ומאפשרת לו לשמוח לאורך כל שנות חייו.