סיומה של המגילה מסיט את המבט מסיפור ההצלה אל עבר עוצמתה הגיאופוליטית של האימפריה הפרסית, ומשתמש בהטלת מס עולמי כעדות לתמורות העמוקות שהתחוללו בממלכה. רוב הפרשנים מסכימים כי ציון עובדה זו נועד להמחיש כיצד הגיעה הממלכה לשיא גדולתה וחוזקה באותם ימים [ביאור שטיינזלץ].
מבחינה לשונית, שמו של המלך נכתב כאן בכתיב חסר, אחשרש, ללא האות וי"ו [מנחת שי]. המילה על בפסוק מתייחסת לשני חלקי המשפט, כך שהמס הוטל הן על־הָאָרֶץ, שהיא היבשת הגדולה והמיושבת, והן על אִיֵּי הַיָּם, שהם המקומות המרוחקים המוקפים במים ואינם מחוברים ליבשת [אבן עזרא, יוסף אבן יחיא].
הפרשנים מציעים מגוון גישות לשאלה מדוע מוזכר דווקא כעת עניין כלכלי של גביית מסים, וכיצד הוא קשור לאירועי הפורים. גישה מרכזית אחת גורסת כי מדובר בשכר אלוהי. ה' גמל למלך אחשורוש על כך שהיטיב עם ישראל והכרית את שונאיהם, והשיב לשליטתו מחוזות שמרדו בו בעבר [אלשיך, עמנואל הרומי, יוסף אבן יחיא]. גישה משלימה תולה את ההצלחה במרדכי עצמו. על פי קו מחשבה זה, התעצמות המלך וכיבוש הארצות החדשות היו תוצאה ישירה של מינוי מרדכי למשנה למלך, והם מעידים על תבונתו והצלחתו של מרדכי בהנהגת המדינה [אבן עזרא, מלבי"ם, אור חדש].
מנגד, יש המפרשים את גביית המס כתוצאה של פחד והרתעה. האירועים הדרמטיים של תליית המן ובניו והניצחון היהודי הטילו אימה אלוהית על כל העולם. כתוצאה מכך, אפילו עמים רחוקים באיי הים, שלא היו תחת שלטון פרסי ישיר, נכנעו מרצונם וקיבלו על עצמם את עול המסים מתוך יראה [אבן עזרא, ישע אלהים, אור חדש, עמנואל הרומי]. זווית ייחודית נוספת מציעה כי הטלת המס לא הייתה אלא מבחן נאמנות שערך אחשורוש. המלך רצה לבדוק האם נתיניו ימרדו בו בעקבות הריגת המן למען היהודים, והסכמתם לשלם את המס הוכיחה את כניעתם המוחלטת [שלום אסתר].
לצד הפירושים ההיסטוריים והמדיניים, קיימת גם קריאה אלגורית של הפסוק. לפי גישה זו, השם אחשרש הכתוב חסר רומז לה', שהוא הראשית והאחרית של כל המציאות. המַס המוזכר אינו מס כספי, אלא משל למוות ולכליון שהוטלו על כל יושבי הארץ, דבר שנועד להזכיר לאדם כי חייו בעולם הזה הם ארעיים, ועיקר שכרו שמור לו לעולם הבא [מחיר יין].