סיומו של נס ההצלה שוזר בתוכו את המעבר מחגיגה זמנית של הודאה להלכה קבועה לדורות. ביסוסו של החג דרש שילוב של סמכות רוחנית ומדינית, והעלאת הדברים על הכתב העניקה להם תוקף נצחי.
הקביעה כי וּמַאֲמַר אֶסְתֵּר קִיַּם את החג מעוררת את השאלה מדוע מודגש חלקה של אסתר דווקא. הגישה המרכזית בקרב הפרשנים היא שאסתר, בהיותה מלכה, החזיקה בסמכות שלטונית שגרמה לעם לקבל את הגזירה, בעוד שמרדכי היה אדם פרטי שכוחו מוגבל [אור חדש, ביאור שטיינזלץ, עמנואל הרומי, רלב"ג]. מנגד, יש המפרשים כי מאמרה של אסתר מתייחס לבקשותיה ולטענותיה כלפי חכמי הדור ההוא, שאותם שכנעה לקבוע את החג לחוק עולם [רש"י, מלבי"ם]. פרשנות נוספת מציינת כי המילה מאמר באה להדגיש שאסתר רק אמרה את הדברים אך לא חתמה את שמה על האיגרת כפי שעשה מרדכי [אבן עזרא מהדורא תניינא].
גישה רעיונית שונה קושרת את מאמר אסתר לאמירתה למלך אחשורוש על קשר ההתנקשות בשמו של מרדכי. עצם העובדה שאמרה דבר בשם אומרו היא שהביאה גאולה לעולם והיוותה את הבסיס לנס [ישע אלהים], ואף שעשתה זאת בניגוד לרצונו של מרדכי באותה עת, פעולתה הובילה בסופו של דבר לתשועה [חומת אנך]. בנוסף, הפרשנים בוחנים את הסמיכות של פסוק זה לפסוק הקודם העוסק בצומות, ומסבירים כי למרות שמרדכי והסנהדרין גזרו את הצומות, רק מאמרה של אסתר הוא שקיבע את חג הפורים עצמו לדורות, בעוד שהצום המקורי בן שלושת הימים לא נקבע לדורות [תורה תמימה]. עם זאת, יש המדגישים כי שני האלמנטים יחד, הצומות שתיקן מרדכי ופקודת המלכה, הם שהשלימו את קיום החג [אור חדש, ישע אלהים]. המילה הָאֵלֶּה בפסוק אינה מתייחסת למילה פורים, אלא למילה דברי [עמנואל הרומי].
החלק השני של הפסוק, וְנִכְתָּב בַּסֵּפֶר, מתאר את הפיכת המגילה לחלק מכתבי הקודש. אסתר ביקשה מהחכמים לכתוב את סיפור המעשה ולצרפו לספרי המקרא, ולאחר מחלוקת והיסוס הם הסכימו לכך משום שמצאו לכך רמז בתורה [רש"י, מלבי"ם, נחל אשכול, יוסף אבן יחיא]. כתיבת המגילה נועדה לשמר את סודות הגאולה הטמונים בה, כדי להעניק לעם ישראל תקווה וביטחון בה' לאורך שנות הגלות [ישע אלהים]. מבחינה הלכתית, עצם קריאת המגילה בשם ספר מלמדת על אופן הכנתה, ודורשת שתהיה תפורה בגידים בדומה לספר תורה [תורה תמימה].
מבחינה לשונית והיסטורית, קיימת מחלוקת לגבי זהותו של הספר. יש המציינים כי האות בי"ת במילה בספר מנוקדת בפתח, ולכן הכוונה היא לספר היסטורי ספציפי ומוכר שהיה קיים בימיהם, כדוגמת ספרי דברי הימים של המלכים, אשר אבד במרוצת הדורות ואינו בידינו כיום [אבן עזרא, עמנואל הרומי]. לעומתם, פרשנים אחרים קובעים בפשטות כי הכוונה היא למגילת אסתר עצמה שאותה אנו קוראים בכל שנה [אבן עזרא מהדורא תניינא, ביאור שטיינזלץ].