המהפך הפוליטי ברחבי האימפריה הפרסית מגיע לשיאו כאשר מנגנון השלטון עצמו, שהיה אמור להוציא לפועל את גזירת ההשמדה, מתגייס לטובת היהודים. לא רק שפשוטי העם נמנעו מלפגוע בהם, אלא שצמרת ההנהגה כולה התייצבה לצידם [יוסף אבן יחיא].
הפסוק מפרט את ההיררכיה השלטונית המלאה: שרי המדינות הם השרים המקומיים של כל מחוז; האחשדרפנים הם השרים הבכירים ביותר, רואי פני המלך היושבים ראשונה כדי לנהל את ענייני הממלכה; הפחות הם שרי הצבא הממונים על המלחמה [יוסף אבן יחיא]; ועושי המלאכה הם הפקידים ונציגי השלטון [ביאור שטיינזלץ] הממונים על סיפוק צורכי המלך [רש"י], ניהול נכסיו והכנסותיו [יוסף אבן יחיא], וכן על מיזמי בנייה וטביעת מטבעות [אבן עזרא].
כל אותם בעלי תפקידים היו מנשאים את היהודים, כלומר חלקו להם כבוד [ביאור שטיינזלץ] ורוממו את מעמדם [עמנואל הרומי]. הסיבה לכך אינה נובעת מפחד מפני היהודים עצמם, שכן מבחינה חוקית השרים ידעו על קיומן של איגרות ההשמדה הראשונות, והיו יכולים להישען עליהן, לעמוד מנגד ואפילו לסייע לאויבי היהודים. אולם, הם בחרו להעלים את האיגרות הראשונות ולסייע ליהודים באופן פעיל משום שנפל פחד מרדכי עליהם, והם חששו שמרדכי ינקום בהם אישית אם יפעלו אחרת [מלבי"ם].
פחד זה נבע מחילופי השלטון: בעוד שבעת שליחת האיגרות הראשונות עמד המן בראש, כעת מרדכי הוא השר הגדול ביותר בבית המלך, ולכן הכול העניקו ליהודים את חופש הפעולה הנדרש [ביאור שטיינזלץ]. דווקא פקידי הממשל והשרים, מתוקף קרבתם למלכות, הכירו את מעלתו ועוצמתו החדשה של מרדכי הרבה יותר מאשר שאר תושבי המדינות, ולכן מיהרו להתייצב לצידו [אבן עזרא].