ביום שבו תכננו שונאי ישראל לבצע את זממם, התהפכה הגזרה והיהודים הכו באויביהם. אותם חֲמֵשׁ מֵאוֹת אִישׁ שנהרגו היו אויבים מובהקים שהתכוננו לפרוע ביהודים באותו יום, ואף התגרו בהם בגלוי והודיעו על כוונותיהם [ביאור שטיינזלץ].
ההתרחשות מתמקדת דווקא במקום מושבו של המלך – וּבְשׁוּשַׁן הַבִּירָה. הפרשנים מציעים מספר הסברים מדוע ההריגה התרחשה בארמון או בבירה המבוצרת ולא בעיר שושן עצמה. גישה אחת מסבירה כי היהודים חששו להתקבץ בעיר שושן משום ששהו בה רבים מזרע עמלק ותומכי המן. לכן, הם מצאו מקלט בשושן הבירה, היכן ששהו המלך ומרדכי. האויבים, שבאו במרירות לנקום את מפלת מנהיגם, הגיעו עד לבירה ושם נהרגו. גישה אחרת גורסת כי ההרוגים חוסלו על ידי אנשיו של מרדכי ששירתו בארמון המלך, בעוד שבעיר שושן עצמה לא נהרג איש [מנות הלוי, אבן עזרא מהדורא תניינא].
המילה אִישׁ מלמדת שלא היה מדובר באנשים פשוטים מן ההמון, אלא באנשים חשובים, בני מעלה ופקידים בכירים ששירתו בחצר המלך [יוסף אבן יחיא]. מבחינה לשונית, המילה וְאַבֵּד משמשת כשם הפועל, ומשמעותה היא עצם פעולת ההשמדה והאובדן [אבן עזרא, עמנואל הרומי].
אף על פי שפקודת המלך התירה ליהודים לקחת את שלל אויביהם, הם נמנעו מכך. הימנעות זו נועדה להוכיח למלך שמעשיהם אינם נובעים מחמדת ממון [ישע אלהים]. מעבר לכך, השארת הביזה נועדה להעביר מסר שלפיו היהודים פועלים כזרוע הביצועית של המלך; מכיוון שההרוגים נחשבו למורדים במלכות, רכושם עבר באופן טבעי לאוצר המלך כנהוג אצל הרוגי מלכות [אלשיך].
הפרשנים עומדים על הקשר שבין הריגת חמש מאות האיש לבין עשרת בני המן המוזכרים מיד לאחר מכן. גישה מרכזית סוברת כי ההפרדה ביניהם באה ללמד שכל אחד מעשרת בני המן היה שקול ברשעותו ובמעמדו לכל חמש מאות ההרוגים יחד [יוסף אבן יחיא, ישע אלהים]. דעה ייחודית מציעה שהיהודים הרגו בפועל רק את חמש מאות האיש, ואילו עשרת בני המן, מרוב פחד ואימה, הפנו את חרבם זה כלפי זה ונהרגו בעצמם. רק לאחר מותם הם נתלו על העץ, וזאת כדי לפרסם את הנס ולהטיל פחד על שאר המון העם למען יראו וייראו [ישע אלהים].
ברובד רעיוני ואלגורי, המאבק המתואר אינו רק פיזי אלא גם פנימי בנפש האדם. שושן הבירה מסמלת את העולם כולו, וחמש מאות ההרוגים מייצגים את תאוות הממון והרדיפה אחר החומר. המן ועשרת בניו מסמלים את היצר הרע ואת כוחות הנפש והחושים השונים (כגון ראייה, שמיעה, טעם וכו') המחטיאים את האדם. אובדנם מסמל את ביטול התאוות הללו, תהליך שמתרחש לעיתים קרובות עם התבגרותו של האדם והסתפקותו בחלקו [מחיר יין].