אסתר, פרק ט׳, פסוק ו׳

יצא לכם פעם לדמיין איך נראה ארמון של מלך מבפנים? ביום שבו האויבים תכננו לפגוע ביהודים, קרה נס והכול התהפך. היהודים התגוננו וניצחו את האנשים שהתגרו בהם וניסו להרע להם. המאבק הזה קרה ממש וּבְשׁוּשַׁן הַבִּירָה, כלומר בתוך האזור השמור והמבוצר של הארמון, ולא בעיר הרגילה. האויבים הגיעו עד לארמון כדי לנסות לנקום, אך היהודים שמצאו שם הגנה קרוב למלך ולמרדכי עצרו אותם. המילה וְאַבֵּד מתארת את עצם הפעולה של עצירת האויבים וביטול הסכנה. אותם חמש מאות אנשים שניצחו היהודים לא היו אנשים פשוטים מהרחוב. המגילה קוראת להם אִישׁ כדי ללמד אותנו שאלו היו שרים ופקידים חשובים מאוד שעבדו אצל המלך. דבר מדהים נוסף הוא שלמרות שהמלך הרשה ליהודים לקחת את כל הרכוש של האויבים, הם בחרו לא לגעת בו. הם רצו להראות לכולם שהם נלחמים אך ורק כדי להציל את חייהם, ולא כדי להתעשר. מיד אחרי הניצחון הזה מוזכרים עשרת בניו של המן, והסיבה שמפרידים ביניהם לבין שאר האויבים היא כדי להראות לנו עד כמה הם היו רעים. כל אחד מעשרת בני המן היה מסוכן ורשע בפני עצמו, ממש כמו כל חמש מאות הפקידים החשובים האלה יחד.