קרה לכם פעם שחוויתם יום כל כך משמח ומיוחד, עד שממש רציתם לחגוג אותו שוב ושוב בכל שנה? זה בדיוק מה שקרה ליהודים אחרי הנס הגדול של פורים. הם ניצלו מהגזירה הקשה והיו כל כך מאושרים, שמיד הם התחילו לחגוג ולשמוח מעצמם.
המילה וְקִבֵּל כתובה בלשון יחיד, למרות שהיא מדברת על כל היהודים. הסיבה לכך היא שהעם כולו היה מאוחד לגמרי. כולם יחד, בלי שום ויכוחים, הרגישו ממש כמו אדם אחד עם לב אחד, והסכימו בשמחה להפוך את החגיגה החד פעמית הזו לחג קבוע.
הקבלה של החג הייתה מורכבת משני דברים. קודם כל, הם המשיכו עם אֵת אֲשֶׁר־הֵחֵלּוּ לַעֲשׂוֹת, שזה המשתה והשמחה שהם התחילו לעשות בעצמם מיד אחרי הנס כדי להודות על ההצלה. בנוסף, הם קיבלו על עצמם גם וְאֵת אֲשֶׁר־כָּתַב מָרְדֳּכַי אֲלֵיהֶם. מרדכי שלח להם מכתבים והוסיף מצוות חשובות שהם לא חשבו עליהן לבד. הוא ביקש מהם לשלוח מנות אוכל לחברים, והכי חשוב לתת מתנות לאביונים, כדי לעשות חסד אמיתי עם אנשים עניים וחלשים. כך הפכה השמחה שלהם לחג הפורים שאנחנו חוגגים עד היום.