נקודת המפנה הדרמטית של עלילת המגילה מתרחשת כאשר המזימה להשמדת היהודים נחשפת במלוא מערומיה, והגזרה מתהפכת על יוצרה. הפרשנים נחלקו בהבנת המילה וּבְבֹאָהּ, שכן הכתוב אינו מפרש מי או מה בא לפני המלך. הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שהכוונה לאסתר המלכה, שבאה להתחנן על עמה [רש"י, רלב"ג, אבן עזרא, עמנואל הרומי]. הסיבה לכך ששמה אינו מוזכר במפורש נובעת מכך שמרדכי הוא שכתב את הדברים, והוא ניצב בפני דילמה: אם יכתוב "המלכה אסתר" ייראה הדבר כהודאה פומבית בכך שהיא אשת אחשורוש, אך אם יכתוב רק "אסתר" יהיה בכך ביזיון כלפיה בעיני האומות, ולכן בחר בניסוח סתמי [אור חדש]. מנגד, יש המפרשים כי המילה מתייחסת למחשבת המן או לספרים שכתב, אשר באו ונגלו לפני המלך [מלבי"ם, מנות הלוי, ביאור שטיינזלץ].
ניסוח הפסוק, המתאר את תגובת המלך, אינו מקרי. מרדכי בחר לכתוב את הדברים מתוך זהירות דיפלומטית, באופן שמסתיר את העובדה שהמלך הסכים מלכתחילה לגזרת ההשמדה. הכתוב מציג את הדברים כאילו המלך הופתע לגלות שהמן השתמש בסמכותו לרעה וזייף את הכתבים, ומיד עם היוודע הדבר קצף עליו וגזר את דינו [מנות הלוי, ישע אלהים, ביאור שטיינזלץ].
באשר לביטוי אָמַר עִם הַסֵּפֶר, הפרשנים מציעים מספר כיוונים. יש המסבירים כי המלך ציווה במו פיו לכתוב ספרים חדשים שיהפכו את הגזרה [רש"י], או שפקד לכתוב את מעשה תליית המן וביטול הגזרה בספר הזכרונות [אבן עזרא]. גישה אחרת גורסת כי המלך קבע שדווקא לצד קיומו של הספר הראשון, שלא ניתן לבטלו, מחשבתו של המן תשוב על קודקודו באמצעות המהלכים החדשים [רלב"ג, עמנואל הרומי, מגילת סתרים]. פירוש נוסף מציע כי אסתר חששה שהמלך יחזור בו שוב, ולכן ביקשה, והמלך הסכים, שההוראה הכתובה בספר תיאמר גם בעל פה על ידי המלך, כדי לתת לה תוקף מוחלט שלא ניתן לערעור [תורה תמימה, אור חדש]. זווית ייחודית ושונה לחלוטין מציעה שהדובר כאן הוא למעשה ה', וה"ספר" הוא התורה, שבה הבטיח ה' למחות את זכר עמלק, וזכות זו היא שעמדה לאסתר ולישראל [שלום אסתר].
סופו של הפסוק, יָשׁוּב מַחֲשַׁבְתּוֹ הָרָעָה... עַל רֹאשׁוֹ וְתָל֥וּ אֹת֛וֹ וְאֶת בָּנָ֖יו, ממחיש את עיקרון המידה כנגד מידה. המן ביקש לעקור את עם ישראל מתחילתו ומשורשו, ולכן עונשו שב על "ראשו" כלומר על שורשו והתחלתו שלו, ומשום כך נתלו גם בניו, כדי לעקור לחלוטין את זרעו [אור חדש]. מחשבתו הרעה של המן היא זו שהביאה עליו את אובדנו [עמנואל הרומי].