דברי המלך לאסתר כוללים דיווח על מספר ההרוגים, אך הנימה והכוונה שמאחוריהם עומדות במוקד מחלוקת מרתקת בין המפרשים.
בביאור המילים, יש המפרשים כי המילה הרגו מתייחסת להריגת הגברים, ואילו המילה וְאַבֵּד מתייחסת להשמדת ילדיהם [אבן עזרא], או לכוונה להשמיד משפחות שלמות כדי שלא יישאר גואל דם לנקום [מגילת סתרים]. מנגד, יש שרואים במילה וְאַבֵּד ביטוי להפסד, חורבן וכליון בעולם [אור חדש]. הביטוי בְּשׁוּשַׁן הַבִּירָה מתייחס ליהודים תושבי העיר עצמה, שהיו מפוזרים ברחובות העיר בשעת הלחימה [אבן עזרא].
באשר ליחסו של המלך למאורעות, המקורות מציגים מספר גישות שונות בתכלית:
הגישה הראשונה סבורה כי המלך דיבר מתוך כעס ותרעומת על ההרס והאובדן שנגרמו לממלכתו. חזרתו על מספר ההרוגים נועדה לומר לאסתר כי די בטבח שנעשה. המעבר הפתאומי לשאלה וּמַה־שְּׁאֵלָתֵךְ אינו טבעי למלך כועס, ולכן מסבירים חז"ל כי מלאך סטר על פיו והכריח אותו לדבר אליה ברכות ולבקש ממנה להמשיך לשאול בקשות [תורה תמימה, אור חדש].
גישה שנייה מפרשת את דברי המלך כביטוי של אהבה ודאגה. המלך הבין לפתע את עצמה הסכנה וריבוי האויבים של היהודים. הוא הסיק כי אם בעיר הבירה, תחת אימת המלכות, קמו כל כך הרבה צוררים עד שהיה צורך להרוג חמש מאות איש, הרי שבשאר המדינות שבהן אין פחד מהמלך, הסכנה גדולה שבעתיים. לכן הציע לאסתר לבקש עזרה נוספת כדי להציל את עמה [מלבי"ם, אבן עזרא].
גישה שלישית, ייחודית והפוכה, טוענת כי המלך היה מצר ומאוכזב דווקא מחולשתם של היהודים. לדעתו, לאור כוחו העצום של מרדכי כמשנה למלך, הריגת חמש מאות איש בלבד ועשרת בני המן שכבר היו שבורים, נחשבת לכישלון ולקלון למלך. הוא הניח שבשאר המדינות כמעט ולא הרגו איש, ולכן הציע לאסתר יום נוסף כדי לעשות עבודה יסודית יותר ולתלות את בני המן בפומבי [מנות הלוי].
גישה רביעית גורסת כי המלך דווקא התפעל מההצלחה. הוא ציין שההרוגים היו אנשים חשובים וגיבורים, והניח שהיהודים כבר השמידו את כל אויביהם לחלוטין. לכן, שאלתו נועדה לרמוז לאסתר שהיא יכולה לבוא על סיפוקה, שכן בקשתה המקורית כבר התמלאה במלואה [יוסף אבן יחיא].
השאלה בִּשְׁאָר מְדִינוֹת הַמֶּלֶךְ מֶה עָשׂוּ אינה נתפסת כשאלה של חוסר ידיעה, אלא כקריאת התפעלות בדרך של קל וחומר: אם בעיר אחת בלבד נהרגו חמש מאות איש, ניתן רק לשער איזה מספר עצום של הרוגים יש במאה עשרים ושבע מדינות המלך [אבן עזרא, עמנואל הרומי, ביאור שטיינזלץ].
על רקע דברי המלך, עולה השאלה מדוע אסתר אכן ביקשה יום נוסף. ההסבר לכך הוא שיהודי שושן, מתוך פחד מהמלך, הפסיקו להרוג את אויביהם כבר בערב, בניגוד ליהודים בשאר המדינות שהמשיכו גם בלילה [צאינה וראינה]. בנוסף, הלחימה התמקדה בהשמדת זרע עמלק, ואסתר ראתה שביום אחד לא הספיקו היהודים למחות את כל העמלקים הרבים שנותרו בשושן, ולכן נזקקה להארכת הזמן [מגילת סתרים].