חשבתם פעם איך מצליחים לזכור אירוע כל כך גדול ומשמח, גם שנים רבות אחרי שהוא קרה? אחרי הנס הגדול של פורים, עם ישראל החליט לקבוע את החג הזה לתמיד. המטרה הייתה שגם אנחנו, שלא היינו שם כדי לראות את ההצלה בעיניים שלנו, נחגוג בדיוק באותה שמחה שבה חגגו מרדכי ואסתר.
המילה בזמניהם מלמדת אותנו שלא כולם חוגגים את פורים באותו היום. יש ערים רגילות שבהן חוגגים ביום ארבעה עשר בחודש אדר, ויש ערים המוקפות בחומה עוד מימי יהושע בן נון, שבהן חוגגים ביום חמישה עשר.
כשקוראים את המילים כאשר קיים עליהם מרדכי היהודי ואסתר המלכה, אפשר לשים לב למשהו מעניין: שמו של מרדכי מופיע לפני שמה של אסתר. למה בעצם? הרי היא המלכה! התשובה היא שכאשר קובעים הלכה חדשה לכל הדורות הבאים, החכמה של מרדכי והעובדה שפעל מתוך רוח הקודש, חשובות יותר מהתפקיד המלכותי של אסתר.
החג הזה לא מזכיר לנו רק את השמחה, אלא גם את הימים הקשים שעברו על העם לפני הנס. המילים דברי הצומות וזעקתם מזכירות לנו את תענית אסתר. המילה וזעקתם מתארת את התפילה החזקה והצעקה של עם ישראל אל ה' בעת הצרה. בדיוק כמו שכל העם התאחד יחד בצום ובתפילה כשהייתה גזרה קשה, כך כולם מתאחדים יחד בשמחה הגדולה. אנחנו זוכרים את הצומות כדי לפרסם לכולם שגם כשאנחנו רחוקים מארצנו בגלות, ה' תמיד שומע את התפילות שלנו.