יצא לכם פעם לשמוע חצי סיפור, ורק כשהסבירו לכם את כל הפרטים הבנתם כמה הוא היה מותח באמת? זה בדיוק מה שקרה ליהודים שגרו רחוק משושן הבירה. אחרי ההצלה הגדולה של פורים, היהודים שגרו בערי השדה לא ממש הבינו את גודל הנס. הם חשבו שאולי הסכנה לא הייתה כל כך גדולה, או שהמלך פשוט שינה את דעתו בקלות בגלל שאסתר המלכה ביקשה ממנו. הם לא ידעו שאסתר ממש סיכנה את חייה, ושכל ההצלה המופלאה הזו קרתה רק בזכות ה'.
כדי שכולם ידעו את האמת ולא ישכחו אותה לעולם, מרדכי כתב את הדברים האלה. כלומר, הוא כתב את כל מה שקרה מתחילת הסיפור ועד סופו, וזו בעצם מגילת אסתר שאנחנו מכירים. לאחר מכן, הוא פעל בדרך של וישלח ספרים, ושלח את המגילה יחד עם איגרות מיוחדות לכל קהילות היהודים. המטרה שלו הייתה להפוך את השמחה שפרצה באותו רגע לחג קבוע בכל שנה ושנה, שבו חוגגים במשתה, שולחים מנות איש לרעהו ונותנים מתנות לאביונים.
דרך אגב, בגלל שהיהודים הרחוקים שמעו קודם כל על המפלה של המן, ורק כשקיבלו את האיגרות גילו שמרדכי הוא זה שהביא את הישועה, התקבע מנהג מעניין. עד היום, כשאנחנו מזכירים את גיבורי המגילה, אנחנו קודם כל אומרים "ארור המן" ורק לאחר מכן "ברוך מרדכי".