אסתר, פרק ט׳, פסוק ז׳

האם יצא לכם להציץ פעם לתוך מגילת אסתר ולראות איך הכתב נראה מבפנים? כשמגיעים לרשימת שמות עשרת בניו של המן, שמתחילה בשלושת השמות פַּרְשַׁנְדָּתָא, דַּלְפוֹן ואַסְפָּתָא, מגלים משהו מיוחד. השמות האלה, שהם פשוט שמות רגילים בשפה הפרסית, כתובים בצורה שונה משאר המגילה. הם מסודרים בטורים ישרים וצרים, כך שהמילה וְאֵת כתובה בדיוק מעל המילה וְאֵת הבאה, והשמות מסודרים ממש זה תחת זה. הצורה הזו נראית כמו מגדל צר ומתנדנד שאין לו בסיס חזק, וזה בא ללמד אותנו על הנפילה המוחלטת של האויבים, שלעולם לא יצליחו לקום שוב. הצורה הארוכה שבה השמות כתובים גם מזכירה לנו את העונש שלהם, כולם נתלו יחד על עץ אחד ארוך וגבוה, אחד מתחת לשני, כאשר פַּרְשַׁנְדָּתָא נמצא ממש למטה בתחתית. בנוסף לזה, יש לנו מנהג מיוחד לקרוא את כל עשרת השמות בנשימה אחת רצופה. למה? כדי להראות שהסוף שלהם הגיע לכולם באותו הרגע בדיוק.