יצא לכם פעם לסיים משימה קשה, בזמן שהחברים שלכם היו צריכים להמשיך לעבוד עוד קצת? זה בדיוק מה שקרה ליהודים בשושן הבירה. בזמן ששאר היהודים בכל המדינות כבר סיימו להילחם באויבים שלהם, היהודים בשושן המשיכו להילחם יום נוסף. הם נִקְהֲלוּ, כלומר נאספו יחד כדי להגן על עצמם, במשך יומיים רצופים מול לוחמים חזקים מאוד, ורק בזכות עזרת ה' הם ניצלו.
בגלל שהמלחמה שלהם התארכה, הם נחו יום אחד מאוחר יותר מכולם. לכן נאמר וְנוֹחַ בַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר בּוֹ, כלומר העיר שושן נחה מהמלחמה רק ביום החמישה עשר בחודש. את היום שבו הם נחו הם קבעו להיות יוֹם מִשְׁתֶּה וְשִׂמְחָה. מדוע המילה מִשְׁתֶּה כתובה לפני המילה וְשִׂמְחָה? מפני שכדי לערוך סעודה גדולה ומכובדת צריך להתכונן הרבה מראש, בניגוד לשמחה שהיא רגש שעולה בלב באופן מיידי.
ההבדל הזה בזמני המלחמה והמנוחה הוא הסיבה שעד היום אנחנו חוגגים את פורים בשני ימים שונים. מי שגר בעיר רגילה בלי חומה חוגג מוקדם יותר, ומי שגר בעיר המוקפת בחומה מימי יהושע בן נון, כמו שושן, חוגג ביום שאחרי. אגב, היהודים שגרו בערים פתוחות ללא חומות ודלתות היו בסכנה גדולה הרבה יותר. לכן, כשהם ניצלו, תחושת ההקלה שלהם הייתה כל כך גדולה שהם החליטו להוסיף לחגיגה גם משלוח מנות, בזמן שיהודי שושן הסתפקו בסעודה ושמחה כדי לא להוסיף על המועדים שכתובים בתורה.