יצא לכם פעם לחשוב איך מחליטים לקבוע חג חדש? אחרי הנס הגדול של פורים, היהודים היו כל כך שמחים עד שהם קִיְּמוּ וְקִבְּלוּ על עצמם לחגוג את היום הזה לתמיד. אולי שמתם לב שהסדר של המילים קצת מפתיע, הרי בדרך כלל קודם מקבלים חוק ורק אז מקיימים אותו. הסיבה היא שבשנה הראשונה היהודים פשוט חגגו מתוך שמחה מתפרצת עוד לפני שהמגילה נכתבה, ולכן קודם קִיְּמוּ, ורק אחר כך הם וְקִבְּלוּ על עצמם את החגיגה כחוק קבוע לדורות. ההחלטה הזו לא הייתה רק בשבילם, אלא גם עַל כָּל הַנִּלְוִים עֲלֵיהֶם, כלומר גם עבור גרים שיצטרפו לעם ישראל בעתיד ויהיו חייבים לחגוג בשמחה למרות שאבותיהם לא היו שם בזמן הנס. היהודים קבעו שהחג הזה הוא תקנה נצחית שוְלֹא יַעֲבוֹר, חוק שאף אחד לא יכול לבטל או להתעלם ממנו. כדי לחגוג כמו שצריך, הם החליטו לִהְיוֹת עֹשִׂים סעודות חג ומשתה ופעילים בהכנות ממש כמו שמתכוננים לשבת. בנוסף, חובה לקרוא את המגילה כִּכְתָבָם, בדיוק מתוך מגילה שכתובה בלשון הקודש ולפי הסדר, ולא להגיד אותה בעל פה. את החג צריך לחגוג וְכִזְמַנָּם, בימים המדויקים שנקבעו לכל עיר, וכמובן בְּכָל שָׁנָה וְשָׁנָה, בכל מקום בעולם ואפילו בשנה מעוברת שבה חוגגים בחודש אדר השני.
אסתר, פרק ט׳, פסוק כ״ז
קִיְּמ֣וּ (וקבל) [וְקִבְּל֣וּ] הַיְּהוּדִים֩ ׀ עֲלֵיהֶ֨ם ׀ וְעַל־זַרְעָ֜ם וְעַ֨ל כׇּל־הַנִּלְוִ֤ים עֲלֵיהֶם֙ וְלֹ֣א יַעֲב֔וֹר לִהְי֣וֹת עֹשִׂ֗ים אֵ֣ת שְׁנֵ֤י הַיָּמִים֙ הָאֵ֔לֶּה כִּכְתָבָ֖ם וְכִזְמַנָּ֑ם בְּכׇל־שָׁנָ֖ה וְשָׁנָֽה׃
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.