שמות, פרק ל״א, פסוק ו׳

ה' ממנה כמשנה וכעזר לבצלאל, וַאֲנִי הִנֵּה נָתַתִּי אִתּוֹ אֵת אׇהֳלִיאָב בֶּן אֲחִיסָמָךְ לְמַטֵּה דָן, אשר אחראי על העשייה וההוצאה לפועל של תכנון המשכן. חיבור זה בין נציג משבט יהודה החשוב לאומן משבט דן הקטן נועד ללמד שלפני ה' כולם שווים ואין מקום לגאווה על ייחוס. מעגל העובדים מתרחב לפועלים נוספים העובדים תחתיהם, כאשר וּבְלֵב כׇּל חֲכַם לֵב נָתַתִּי חׇכְמָה משמעו שה' מעניק השראה ומרחיב את יכולותיו של מי שכבר השקיע ופיתח את כישוריו, או של בעלי יראת שמים שהצליחו ליצור אומנות אף ללא למידה רשמית. על כלל האומנים הוטל וְעָשׂוּ אֵת כׇּל אֲשֶׁר צִוִּיתִךָ, כלומר לבצע את המלאכה המורכבת בדיוק מוחלט על פי ההוראות מבלי להמציא דברים מלבם, כדי לשמור על הכוונות הנסתרות שבתבנית המשכן.