תארו לעצמכם שאתם צריכים לחכות המון המון זמן למשהו שאתם מאוד אוהבים, ובזמן הזה קצת קשה לכם, אבל אתם מחליטים להישאר נאמנים וטובים ולא לעשות דברים רעים. הנביא מספר לנו על תקופה ארוכה מאוד שבה עם ישראל יהיה בגלות, רחוק מהארץ שלו. זו תקופה של המתנה שבה חסרים דברים מאוד חשובים. למשל, אֵין מֶלֶךְ וְאֵין שָׂר אומר שלעם ישראל לא יהיה מלך משלהם מבית דוד שינהיג אותם, והם יחיו תחת שלטון של עמים אחרים.
אבל בתוך כל החיסרון הזה, יש הבטחה משמחת ונחמה גדולה. ה' מבטיח שגם כשישראל יהיו רחוקים, הם יישארו נאמנים אליו ולא יעבדו עבודה זרה. מצד אחד וְאֵין זֶבַח, כלומר בית המקדש חרב ואי אפשר להקריב קרבנות לה', אבל מצד שני וְאֵין מַצֵּבָה מלמד שעם ישראל לא יקים מזבח מאבן כדי לעבוד אלילים. באותו אופן, וְאֵין אֵפוֹד מסביר שאין לנו את בגדי הכהן הגדול שדרכם אפשר היה לדעת את העתיד ברוח הקודש, אבל למרות זאת, וּתְרָפִים מראה שהעם לא יחפש תשובות אצל פסלים של עבודה זרה.
למה דווקא הדברים האלו חסרים? כי בעבר, עם ישראל התרחק מהם. תקופת ההמתנה הארוכה תסתיים, והגאולה תגיע, רק כאשר נשוב ונבקש בחזרה מכל הלב את הדברים החשובים האלה: את מלכות בית דוד, את בית המקדש ואת הקשר הקרוב עם ה'.