הושע, פרק ג׳, פסוק ג׳

יצא לכם פעם לחכות הרבה זמן למשהו ממש חשוב, ולדעת שבסוף ההמתנה תשתלם? הנביא עושה הסכם מיוחד עם אישה, אבל ההסכם הזה הוא בעצם משל לקשר שבין ה' לעם ישראל בזמן הגלות. זהו זמן של המתנה, שבו אנחנו רחוקים מה' אבל נשארים נאמנים לו לחלוטין. הנביא אומר לה תֵּשְׁבִי לִי, כלומר הוא מבקש ממנה להתעכב, לחכות ולהמתין לו. המילה לִי מדגישה שאפילו שהם רחוקים עכשיו, היא שייכת רק לו ונקראת על שמו. לאחר מכן הוא דורש ממנה לֹא תִזְנִי וְלֹא תִהְיִי לְאִישׁ, כלומר להתנתק לגמרי מהעבר שלה ולא לקשור קשר עם אף איש אחר. במשל על עם ישראל, הבקשה הזו אומרת שאסור לנו לעבוד אלילים בסתר או לאמץ אמונה של עם אחר בזמן שאנחנו בגלות. בסוף הנביא אומר וְגַם אֲנִי אֵלָיִךְ. הכוונה היא שגם הוא לא יבוא אליה בינתיים. בדיוק כמו שהיא יושבת ומחכה לו לבדה, כך גם הוא ישמור על ריחוק וימתין עד שיגיע הזמן הנכון שבו הם יוכלו להיות יחד באמת.