לאחר שבני עמון העלו מנחה לאביו של המלך, הם החליטו למרוד בו. בעקבות זאת הוא יצא למלחמה נגדם [מלבי"ם], וַיֶּחֱזַק עֲלֵיהֶם כלומר, גבר עליהם במלחמה [ביאור שטיינזלץ].
כתוצאה מניצחונו, העלו לו בני עמון מס הכולל כסף ותבואה. המידה המוזכרת בפסוק, כֹּרִים, היא מידת נפח המכילה למעלה מ-210 ליטר [ביאור שטיינזלץ]. הציון וּשְׂעוֹרִים עֲשֶׂרֶת אֲלָפִים מוסב גם הוא על מידה זו, דהיינו עשרת אלפים כורים של שעורים [מצודת דוד]. כמויות אלו נחשבות הגונות ומשמעותיות, אך אינן אדירות, שכן ממלכת בני עמון לא הייתה גדולה במיוחד [ביאור שטיינזלץ].
באשר לביטוי זֹאת הֵשִׁיבוּ לוֹ, המפרשים מציעים שתי זוויות להבנת המילה. גישה אחת מסבירה כי בשנה הראשונה בני עמון למעשה החזירו את החוב שהצטבר מהשנים שבהן מרדו ולא שילמו את המס המוטל עליהם. לאחר מכן, גזר עליהם המלך קנס להמשיך ולשלם את הכמות הזו במשך שנתיים נוספות, כעונש על עצם המרידה [מלבי"ם, ביאור שטיינזלץ]. גישה אחרת מבארת שהשימוש בפועל זה נובע מהחזרתיות של הפעולה, שכן הם שלחו את המס, שבו על הפעולה, ושלחו שוב לאורך שלוש שנים [מצודת ציון].