דברי הימים א, פרק כ״ג, פסוק כ״ד

היערכות הלויים לעבודת המקדש הקבוע בירושלים נוהלה על ידי מנהיגי המשפחות, לְבֵית אֲבוֹתֵיהֶם רָאשֵׁי הָאָבוֹת, שהיו אחראים על האנשים שנמנו תחתיהם. מניין זה, לִפְקוּדֵיהֶם, התבצע באופן אישי תוך רישום שמו של כל אדם, בְּמִסְפַּר שֵׁמוֹת לְגֻלְגְּלֹתָם, במטרה לארגן אותם כעֹשֵׂה הַמְּלָאכָה בתפקידי שירה, שוערות וסיוע במקדש. דוד המלך קבע כי תחילת השירות תהיה מִבֶּן עֶשְׂרִים שָׁנָה וָמָעְלָה, בשונה מתקופת המדבר שבה נדרש כוח של בני שלושים לנשיאת המשכן הכבד. כיוון שכעת זכו למנוחה מאת ה' והצורך בנשיאת משאות פסק, גיל עשרים ציין את תחילת תקופת ההכשרה שבה שולבו הצעירים במשימות קלות, עד לכניסתם לעבודה מלאה כעובדים גמורים בגיל שלושים.