היערכות הלויים לעבודתם עוברת שינוי משמעותי עם המעבר מנדודים במדבר אל משכן הקבע בירושלים. המפקד החדש נועד לארגן את משפחות הלויים לקראת בניין המקדש. לְבֵית אֲבוֹתֵיהֶם רָאשֵׁי הָאָבוֹת מציין כי אלו היו ראשי המשפחות האחראים על כל הלויים שנמנו תחתיהם [מצודת דוד]. המילה לִפְקוּדֵיהֶם משמעותה למניינם [ביאור שטיינזלץ], והם נספרו בְּמִסְפַּר שֵׁמוֹת לְגֻלְגְּלֹתָם, כלומר כל אדם נמנה באופן אישי תוך רישום שמו [מצודת דוד]. תפקידם כעֹשֵׂה הַמְּלָאכָה כלל את מגוון התפקידים במקדש: משוררים, שוערים וממונים שונים [מצודת דוד].
נקודת החידוש המרכזית בפסוק היא גיל תחילת השירות: מִבֶּן עֶשְׂרִים שָׁנָה וָמָעְלָה. קביעה זו של דוד המלך מעוררת שאלה, שכן בתורה הוגדר גיל תחילת העבודה ללויים מגיל שלושים. הפרשנים מסבירים פער זה בשתי דרכים עיקריות, המשלימות זו את זו. הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שהדרישה לגיל שלושים נאמרה אך ורק בתקופת הנדודים במדבר. באותם ימים נדרשו הלויים לשאת את המשכן ואת כליו הכבדים על כתפיהם, עבודה שדרשה את כוחו הפיזי המלא של אדם בן שלושים. אולם, כעת משזכו עם ישראל למנוחה מאת ה׳ והמקדש עתיד לעמוד על מכונו בירושלים לנצח, פסק הצורך בנשיאת המשאות. משום כך, דוד הקדים את גיל השירות לעשרים, גיל שבו הם כשירים לחלוטין לסייע לכוהנים בעבודות החצרות והלשכות [רלב"ג, מלבי"ם].
לצד זאת, יש המבארים כי גיל עשרים מציין את תחילת תקופת ההכשרה. הלויים הצעירים שולבו במחלקות השונות וביצעו משימות קלות יותר כמתמחים וכעוזרים, ורק בהגיעם לגיל שלושים נכנסו לעבודה מלאה כעובדים גמורים. הדבר דומה לזמני ההכנה הנוספים המוזכרים בתורה, שנועדו להכשיר את הלויים בהדרגה לקראת תפקידם הייעודי [מלבי"ם, ביאור שטיינזלץ].