תפקידם של הלויים במקדש כלל אחריות על הצד הלוגיסטי וההכנות המקדימות לעבודת הקורבנות, וזאת בניגוד לכוהנים שביצעו את העבודה עצמה. הכתוב מפרט את תחומי האחריות של הלויים בהכנת המאכלים, המנחות וכלי המדידה [ביאור שטיינזלץ].
בתחילת הדברים מוזכרת האחריות וּלְלֶחֶם הַמַּעֲרֶכֶת, תפקיד שעניינו הכנת לחם הפנים. המילה הַמַּעֲרֶכֶת נגזרת מלשון עריכה וסידור [מצודת ציון]. לאחר מכן מפורטים סוגים שונים של מנחות האמורות בתורה שעליהם היו הלויים מופקדים [מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ]: וּלְסֹלֶת לְמִנְחָה היא מנחת הסולת המוכרת, וְלִרְקִיקֵי הם מאפים דקים כדוגמת רקיקי מצות, וְלַמַּחֲבַת היא מנחה המוכנת במחבת, וְלַמֻּרְבָּכֶת מתארת מנחה הנחלטת במים רותחים [מצודת ציון].
החלק השני של הפסוק עוסק באחריות הלויים על כלי המדידה בעזרה. הפרשנים מסכימים כי הצירוף וּלְכָל מְשׂוּרָה וּמִדָּה מתייחס למינוי על הכלים ששימשו למדידת חומרים לחים ויבשים [מצודת דוד, מלבי"ם]. עם זאת, קיימת הבחנה בין המונחים: גישה אחת מסבירה שהמילה מְשׂוּרָה מציינת באופן ספציפי כלי למדידת נוזלים, בעוד מִדָּה מתייחסת לשאר כלי המדידה [מצודת ציון, ביאור שטיינזלץ]. מנגד, יש המפרשים כי מְשׂוּרָה הוא שם כולל למידות הקטנות, ואילו מִדָּה הוא השם למידות הגדולות. לפי גישה זו, הלויים היו אחראים לתקן ולכייל את המידות השונות שנדרשו למקדש, כמו מידות האיפה וההין על חלוקותיהן השונות [רד"ק].