לקראת סוף ימיו, דוד המלך עורך שינויים בהיערכות לקראת בניית בית המקדש, ומשנה את גיל תחילת השירות של הלויים. הפרשנים מסכימים כי הצירוף בְדִבְרֵי דָוִיד הָאַחֲרוֹנִים בא ליישב סתירה: מוקדם יותר נאמר שהלויים נספרו מבן שלושים שנה, כפי שנקבע בתורה, ואילו כאן הגיל יורד לעשרים. ההסבר לכך הוא שבתחילה אכן תכנן דוד למנות אותם מגיל שלושים, אך במעשיו ובציווייו האחרונים הוא שינה את דעתו והורה למנותם מוקדם יותר.
הסיבה להורדת גיל הכשירות קשורה לשינוי באופי העבודה. בעוד שבתקופת הנדודים במדבר נדרשו הלויים לשאת את משא המשכן הכבד על כתפיהם, משימה הדורשת את כוחו של אדם בן שלושים, הרי שכעת לקראת המעבר למקדש של קבע בוטל הצורך בנשיאת משאות [רד"ק, ביאור שטיינזלץ]. משום כך, ניתן היה לשלב בעבודה גם צעירים מִבֶּן עֶשְׂרִים שָׁנָה וּלְמָעְלָה. בנוסף, דוד ביקש להעמיד את הלויים על משמרותיהם ולהכין את כל צורכי המקדש מראש, כדי שכאשר שלמה בנו ימלוך הוא ימצא מערך משרתים מאורגן ומזומן עבורו [רש"י].