לאחר תמורות היסטוריות וזעזועים בעמים, יגיע שלב שבו תוכר גדולת אלוהי ישראל בעולם, ומנחות הוקרה יובאו אל משכנו שבירושלים. במוקד האירועים עומדת הבאת השי, מילה שמשמעותה מנחה או דורון [אבן עזרא, מצודת ציון].
בקרב הפרשנים קיימות שתי גישות מרכזיות באשר לזהות מביא המנחה ולמהות המנחה עצמה. הגישה הראשונה והרווחת רואה בעם ישראל עצמו את המנחה המובאת לה'. אומות העולם הן אלו שיובילו את הגולים הישראלים חזרה לארצם כדורון לה' [רד"ק]. באופן ספציפי, יש הסבורים כי אשור היא זו שתביא את ישראל כמנחה, תהליך שהחל כבר בימי המלך חזקיהו כאשר רבים מעשרת השבטים שבו לירושלים [מלבי"ם]. לפי קו מחשבה זה, התיאורים עם מְמֻשָּׁךְ וּמוֹרָט וכן גּוֹי קַו קָו וּמְבוּסָה מתייחסים לעם ישראל הגולה, שסבל ייסורים, נרמס וארצו נבזזה, אך למרות זאת המשיך לקוות לה' פעם אחר פעם [אבן עזרא, מצודת דוד]. הצירוף וּמֵעַם נוֹרָא מִן הוּא וָהָלְאָה מדגיש את ההיסטוריה של עם ישראל, שנודע במעשיו הכבירים והמעוררים יראה מיום היווסדו [מצודת דוד].
לעומת זאת, הגישה השנייה מפרשת כי המנחה מובאת על ידי העמים הזרים עצמם. העמים הללו, שחוו מפלות קשות ומורקו בייסורים, יביאו מתנות לה' [ביאור שטיינזלץ]. בהקשר ההיסטורי, יש המזהים עמים אלו עם הכושים, אשר שמעו על המגפה שהכתה במחנה אשור, הכירו בעוצמתו של אלוהי העברים, ושלחו מנחה להיכלו [שד"ל].
למרות חילוקי הדעות לגבי זהות המביאים והמובאים, רוב הפרשנים מסכימים כי יעדו של המסע ברור: ההבאה תהיה אֶל מְקוֹם שֵׁם ה' צְבָאוֹת, הוא הר ציון, המקום שבו יכירו כולם בנוכחותו של ה' ויחלקו לו כבוד [רד"ק, מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ].