הנביא מפנה קריאה דרמטית אל ארץ רחוקה, השוכנת מעבר לנהרות כוש, ולוכד את תשומת הלב באמצעות דימוי ציורי של צללים וכנפיים. הפרשנים נחלקו באשר לתקופה ולרקע ההיסטורי שאליהם מכוונת הנבואה. גישה מרכזית בקרב הפרשנים רואה בפסוק נבואה לעתיד לבוא, המתייחסת לימות המשיח ולמלחמת גוג ומגוג. לפי תפיסה זו, מדובר באומות רחוקות שיבואו להילחם בישראל, או לחלופין, באומות שישלחו צירים כדי לברר את השמועות על קיבוץ הגלויות וגאולת ישראל [רש"י, רד"ק, חומת אנך]. מנגד, יש המפרשים את הפסוק על רקע תקופת הנביא עצמו, סביב אירועי מפלתו הפלאית של סנחריב מלך אשור. לפי קו מחשבה זה, הפסוק פונה אל אנשי יהודה שביקשו עזרה ממלך כוש, או אל האומות הרחוקות שהיו תחת שלטון אשור, אשר ישמעו על הנס הגדול וישלחו מלאכים כדי לקבל עליהם את אמונת ה' [שד"ל, אברבנאל].
המילה הוֹי הפותחת את הפסוק אינה לשון קללה או צער, אלא מילת קריאה וזימון [אבן עזרא, רד"ק, מצודת ציון, מלבי"ם]. מיקומה של הארץ מתואר במילים אֲשֶׁר מֵעֵבֶר לְנַהֲרֵי כוּשׁ. יש שזיהו אזור זה עם מלכות אשור [אבן עזרא, מלבי"ם], ויש שפירשו שמדובר בנהרות מצרים הגדולים או בארצות הדרום הרחוקות [ביאור שטיינזלץ, אברבנאל].
הביטוי המסקרן ביותר בפסוק הוא צִלְצַל כְּנָפָיִם. המילה "צלצל" נגזרת מהשורש צ.ל.ל ומשמעותה צל כפול או ארץ רחבה [אבן עזרא, מצודת ציון, שד"ל]. הפרשנים מציעים מספר תמונות מרהיבות להסבר הכנפיים יוצרות הצל:
הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שהכנפיים הן למעשה מפרשיהן הפרושים של ספינות רבות, המטילות צל רב ונדמות במעופן על פני המים לכנפי עופות [רד"ק, מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ, מלבי"ם], פירוש הנשען גם על התרגום הארמי הקדום [רש"י, רד"ק].
גישה שנייה מסבירה את הדימוי באופן טבעי יותר: מכיוון שמדובר בארץ חמה, עופות רבים מתאספים בה, והמון כנפיהם הוא שיוצר את הצל על הארץ [רש"י, מלבי"ם].
גישה שלישית, המבוססת על עדויות של יורדי ים, מתארת כי לאורך הנהרות באותן ארצות צומחים אילנות עצומים ורבי ענפים, אשר חופפים על המים ויוצרים צל כבד הנדמה לכנפיים [אברבנאל].
לצד הפירושים הפיזיים, יש המפרשים את הביטוי באופן מטפורי: הכנפיים מסמלות את גבורתה של הארץ ואת יכולתה להעניק צל וחסות לחוסים בה [שד"ל], או לחלופין, מתארות ארץ המוסתרת ונמצאת בצלם של הרים גבוהים המקיפים אותה [אברבנאל].