נסו לדמיין שאתם עומדים על החוף ומביטים אל האופק, מחכים לאורחים שיגיעו מעבר לים. הנביא פונה בקריאה דרמטית אל אנשים שגרים בארץ רחוקה מאוד. הוא פותח במילה הוֹי, אבל לא מדובר במילה של כעס או צער. זו פשוט מילת קריאה, כמו אדם שקורא בקול רם כדי למשוך את תשומת הלב של כולם.
הנביא מתאר את המקום הזה בתור ארץ אֲשֶׁר מֵעֵבֶר לְנַהֲרֵי כוּשׁ, כלומר ארץ שנמצאת הרחק בדרום, מעבר לנהרות הגדולים. מדוע הוא פונה אליהם? הנביא מספר לנו על העתיד, על ימות המשיח. באותו זמן, ה' יחזיר את כל עם ישראל לארצו. האומות הרחוקות ישמעו על הנס העצום הזה, וישלחו שליחים מיוחדים כדי לברר את השמועות ולראות במו עיניהם את הפלא של גאולת ישראל.
כדי לתאר את אותה ארץ רחוקה, הנביא משתמש בביטוי מסקרן וקורא לה ארץ צִלְצַל כְּנָפָיִם. למה הכוונה? דמיינו המון ספינות שיוצאות לדרך מאותן ארצות. לספינות האלה יש מפרשים ענקיים שפתוחים ברוח. כשיש כל כך הרבה ספינות יחד, המפרשים שלהן נראים מרחוק ממש כמו כנפיים גדולות של עופות, והם עושים צל רחב על פני המים.