תמונה קודרת של שדה קרב נטוש עולה מתוך הנבואה, שבה חללי האויב נותרים חשופים ללא קבורה ומופקרים לחיות הטרף בעקבות מפלתם המוחלטת. באשר לזהותם של אותם חללים, קיימת מחלוקת בין המפרשים. גישה אחת מזהה אותם עם מחנה אשור שניגף באופן פלאי בידי מלאך [אבן עזרא, שד"ל], בעוד שגישה אחרת רואה בכך נבואה לעתיד לבוא על מפלתו של מחנה גוג ומגוג באחרית הימים [רש"י, רד"ק, אברבנאל].
הנביא עובר מדימוי של ענפים קצוצים למציאות הממשית, וקובע כי פגריהם יֵעָזְבוּ יַחְדָּו – יושלכו כהפקר [רש"י, שד"ל, ביאור שטיינזלץ]. הם יושארו לְעֵיט הָרִים, שהם העופות הדורסים [מצודת ציון, מלבי"ם, אבן עזרא], וּלְבֶהֱמַת הָאָרֶץ, הכוונה לחיות הבר שיאכלו את בשרם וישתו את דמם [מלבי"ם, מצודת דוד].
החלק השני של הפסוק מציג שתי מילים ייחודיות שעליהן נחלקו המפרשים. הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שמילים אלו מציינות עונות שנה: וְקָץ נגזר מהמילה קיץ, והמילה תֶּחֱרָף נגזרת מהמילה חורף [רש"י, אבן עזרא, מצודת ציון, שד"ל]. בשל ריבוי ההרוגים העצום, פגריהם יספקו מזון לחיות במשך שנה שלמה, כך שהעופות ישכנו עליהם בימי הקיץ, והבהמות בימי החורף [מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ]. החלוקה לעונות מוסברת בכך שהעופות מעופפים ונראים יותר בקיץ, ואילו חיות הארץ מסתובבות יותר בימי הקור [רד"ק, שד"ל]. משך זמן זה מקביל למסורת לפיה משפטו של גוג לעתיד לבוא יימשך שנים עשר חודשים [רש"י], ואף על פי שנאמר בנבואה אחרת שישראל יקברו את החללים במשך שבעה חודשים, הכמות תהיה כה גדולה עד שבזמן ההתעסקות בקבורה, החיות והעופות ימשיכו לאכול מהם [רד"ק].
מנגד, קיימת גישה פרשנית הדוחה לחלוטין את ההסבר העונתי ומפרשת את המילים כביטויים של מיאוס וגנאי. לפי פירוש זה, רשעתם של ההרוגים תהיה כה גדולה עד שתחול עליהם קללה, וסירחונם יהיה כה מופלג, עד שאפילו העופות והחיות יברחו מהם ולא ירצו לאוכלם. לפיכך, וְקָץ משמעותו קוץ ומיאוס, והמילה תֶּחֱרָף פירושה חרפה וביזיון, ללמדנו שאפילו חיות השדה יתעבו את פגריהם [אברבנאל].