ישעיהו, פרק ל״ה, פסוק ד׳

קריאת עידוד ותקווה מופנית אל הגולים לְנִמְהֲרֵי לֵב, אותם אנשים הממהרים להתייאש מאיחור הגאולה או המבוהלים ומבולבלים מצרות השעבוד. הקריאה כלפיהם היא חִזְקוּ אַל תִּירָאוּ מן החורבן הנראה לעין, שכן הִנֵּה אֱלֹהֵיכֶם עתיד להתגלות בפעולה כפולה של עשיית דין וישועה. אף שהגאולה מתעכבת עד להבשלת התנאים, לבסוף נָקָם יָבוֹא על האומות הרשעות שהצרו לישראל, ויחד עמו יגיע גְּמוּל אֱלֹהִים לעם ישראל על מעשיו הטובים. מתוך משפט היסטורי זה מובטח כי ה' הוּא יָבוֹא וְיֹשַׁעֲכֶם ויביא את הישועה המיוחלת.