ישעיהו, פרק ד׳, פסוק ד׳

יצא לכם פעם לחזור הביתה אחרי משחק בבוץ, כשהבגדים שלכם מלוכלכים לגמרי? ברור שאי אפשר ללבוש בגדים חגיגיים ונקיים לפני שנכנסים למקלחת טובה. באותה צורה, תושבי ירושלים לא יכולים להפוך לאנשים קדושים וקרובים לה' בלי לעבור ניקיון פנימי עמוק מהמעשים הרעים שלהם. הנביא מסביר שהדבר הזה יקרה אִם, מילה שפירושה כאן היא כאשר או אחרי, ה' ינקה את העם. ה' מתואר כמו אבא אוהב שמנקה את הילדים שלו. המילה רָחַץ כתובה בלשון עבר, אבל היא בעצם מתארת את מה שיקרה בעתיד. הניקיון הזה נעשה בצורה הוגנת וצודקת, ולכן מופיע השם אֲדֹנָי, שמזכיר לנו את מידת הדין והמשפט של ה'. יש שני סוגים של לכלוך שעליהם הנביא מדבר. הראשון הוא צֹאַת בְּנוֹת צִיּוֹן, שזה תיאור למעשים לא טובים של כל העם. כדי לנקות את הלכלוך הזה מספיקה רחיצה קלה. אבל יש לכלוך קשה יותר, שנקרא דְּמֵי יְרוּשָׁלִַם, והוא מסמל מעשים חמורים מאוד שבהם אנשים פגעו באחרים. כדי להוריד לכלוך שנדבק כל כך חזק אי אפשר סתם לשטוף, אלא צריך פעולה חזקה יותר. לכן כתוב שה' יָדִיחַ אותם, כלומר ישפשף וינקה ביסודיות. איך בדיוק ה' יעשה את הניקיון הזה? בשני שלבים. השלב הראשון הוא בְּרוּחַ מִשְׁפָּט. ה' בודק ושופט את העם בצורה מדויקת, כדי להבדיל בין מי שמתנהג טוב לבין מי שבוחר לעשות רע. השלב השני הוא וּבְרוּחַ בָּעֵר, מילה שמגיעה מלשון לבער ולפנות. אחרי שה' בודק מי הם האנשים שממשיכים לעשות רע, הוא מרחיק אותם לגמרי ומעלים את הרע מן העולם, כדי שלא יישאר ממנו שום זכר והעם יוכל להיות טהור וקדוש באמת.