יצא לכם פעם לחשוב איך זה מרגיש להישאר פתאום לגמרי לבד, בלי שום הגנה או משפחה שתעטוף אתכם? בימי קדם, בתקופתו של המלך אחז, קרה דבר עצוב מאוד בממלכת יהודה. העם חטא ושכח את ה', ובעקבות זאת פרצה מלחמה קשה. חיילים רבים מאוד לא חזרו משדה הקרב, והמצב הזה יצר חוסר גדול באנשים. נשים רבות נותרו בודדות, ללא משפחה וללא מי שישמור עליהן. פעם, לפני המלחמה, אותן נשים היו גאות מאוד וחיפשו רק בגדים יקרים ודברים נוצצים, אך כעת המצב התהפך לחלוטין.
מתוך הפחד והבדידות, הנשים חיפשו נואשות מישהו שיפרוס עליהן חסות. הנביא מספר כי שֶׁבַע נשים יפנו לאיש אחד. המספר שבע לא מתאר כמות מדויקת, אלא הוא סמל בתנ"ך להמון, ממש כמו שיש שבעה ימים בשבוע. המון נשים יתקבצו סביב איש אחד, והמילה וְהֶחֱזִיקוּ מראה עד כמה הן היו זקוקות לו, כאילו הן ממש אוחזות בו חזק ולא רוצות לעזוב.
בדרך כלל, כשאנשים מתחתנים, הבעל דואג לאשתו לאוכל ולבגדים. אבל הנשים האלה היו כל כך זקוקות להרגיש שייכות, שהן אמרו לאיש: לַחְמֵנוּ נֹאכֵל וְשִׂמְלָתֵנוּ נִלְבָּשׁ רַק יִקָּרֵא שִׁמְךָ עָלֵינוּ. הן בעצם אמרו לו שהן מוותרות על הכל. הן ידאגו לעצמן לאוכל ולבגדים ויפרנסו את עצמן, והבקשה היחידה שלהן היא רק לקבל את התואר הרשמי של נשים נשואות כדי לא להיות יותר לבד. בסוף דבריהן הן מתחננות ואומרות אֱסֹף חֶרְפָּתֵנוּ. המשמעות של המילה אֱסֹף כאן היא להסיר או להעלים. החרפה היא הבושה, חוסר האונים והעצב של אישה שחיה לגמרי לבדה בעולם בלי אף אחד שמגן עליה. הן פשוט ביקשו מאותו איש שיסיר מהן את הבדידות הקשה ויתן להן להרגיש שוב מוגנות ובטוחות.