בעקבות מלחמה הרסנית ותבוסה קשה, נוצר משבר דמוגרפי חריף שבו נהרגו גברים כה רבים, עד שהנשים שנותרו נדחפות למצב חברתי ואישי נואש. הטרגדיה מגלמת השפלה עמוקה, והיא באה כעונש בשיטת מידה כנגד מידה על גאוותן של הנשים ורדיפתן אחר מותרות בימי קדם [מלבי"ם, שד"ל]. מבחינה היסטורית, מפרשים מסבירים שהאירוע התרחש בימי המלך אחז, אז ספגה ממלכת יהודה אבדות כבדות, וביום אחד בלבד נהרגו מאה ועשרים אלף לוחמים על ידי פקח בן רמליהו, עונש על עבודה זרה ושאר חטאי העם באותו דור [רד"ק, שד"ל, אברבנאל].
על רקע זה, המילה וְהֶחֱזִיקוּ מבטאת אחיזה פיזית ונואשת [רש"י, מצודת ציון]. המספר שֶׁבַע אינו מציין כמות מדויקת, אלא משמש כביטוי סמלי שגור במקרא לציון ריבוי גדול, בדומה לימי השבוע [רד"ק, אבן עזרא, אברבנאל, ביאור שטיינזלץ]. נשים רבות, אלמנות ורווקות שנותרו בודדות, יתקבצו סביב גבר אחד ויבקשו ממנו שיישא אותן לאישה, ואפילו במסגרת של שותפות עם נשים אחרות [שד"ל, ביאור שטיינזלץ].
מתוך מצוקתן, הנשים מצהירות לַחְמֵנוּ נֹאכֵל וְשִׂמְלָתֵנוּ נִלְבָּשׁ רַק יִקָּרֵא שִׁמְךָ עָלֵינוּ. כלומר, הן מוותרות מרצונן החופשי ובשמחה על הזכויות הבסיסיות שהתורה מחייבת כל בעל להעניק לאשתו – מזון, לבוש ואף יחסי אישות – ומתחייבות לפרנס את עצמן. בקשתן היחידה היא לזכות בסטטוס הרשמי של נשים נשואות [רד"ק, מצודת דוד, אברבנאל, חומת אנך].
בבקשתן אֱסֹף חֶרְפָּתֵנוּ, משמעות המילה אֱסֹף היא להכניס, להטמין או להסיר [רש"י, מצודת ציון, ביאור שטיינזלץ]. הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא ש"החרפה" מתייחסת לביזיון, לבדידות ולחוסר האונים של אישה החיה בהפקר, ללא מגן וללא עתיד. לעומת זאת, יש המציינים (בשם מפרשים נוצרים) כי החרפה היא העקרות, והנשים מבקשות בעל כדי להביא ילדים לעולם [אברבנאל].
לצד הפירוש ההיסטורי לימי אחז, פרשנים רבים מביאים מסורת ממדרש האגדה הממקמת את המאורע בתקופת חורבן הבית. על פי המדרש, המלך נבוכדנצר גזר עונש חמור על חייליו אם יאנסו נשים נשואות. לפיכך, הנשים התחננו להינשא ולהיקרא על שם איש, אך ורק כדי לזכות בהגנה משפטית ופיזית מפני התעללות צבא הכובש [רש"י, מצודת דוד, רד"ק, חומת אנך, אברבנאל].