לאחר תקופה של ייסורים ומירוק עוונות, תפציע נבואת נחמה גדולה שתשנה את המציאות מן הקצה אל הקצה. שארית העם, ששרדה את החורבן, תזכה לתקופה של התחדשות מופלאה, שבה היופי והכבוד יחליפו את השפל והחטא.
מתי יתרחש בַּיּוֹם הַהוּא? הפרשנים חלוקים בדבר. יש הסבורים כי מדובר בתקופת הגאולה השלמה ובימות המשיח [רד"ק, מצודת דוד, חומת אנך]. לעומתם, גישה היסטורית יותר מייחסת את הנבואה לימי המלך חזקיהו [שד"ל, אברבנאל, אבן עזרא], ולחלופין לתקופת גלות בבל או ימי שיבת ציון ובניין הבית השני [אברבנאל].
במרכז הפסוק ניצבים שני דימויים בולטים: צֶמַח ה' ו־פְּרִי הָאָרֶץ. פרשנות אחת מציעה הבנה כפשוטה, ולפיה מדובר בברכה חומרית וחקלאית אדירה שתשרה על תנובת האדמה [אבן עזרא בשם ר' משה הכהן, אברבנאל]. יתרה מכך, פירות ארץ ישראל יתוקנו לחלוטין ולא יימשך מהם שום קלקול רוחני, בניגוד למוות שנמשך מפרי עץ הדעת [חומת אנך].
עם זאת, הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא כי מדובר במטאפורה. דעה אחת רואה בשני הביטויים רמז למלך המשיח [רד"ק, מצודת דוד]. בתחילה הוא יתגלה כצמח יפה תואר שמשמח את רואיו, וכאשר יפעל, ינצח במלחמותיו ויביא שלום לעולם, הוא יהפוך לפרי בשל המעניק תועלת וגאווה לכל העולם [רד"ק].
לפי דעה אחרת, הצמח מסמל את המלך חזקיהו, שהיה צדיק בן רשע וצמח כביכול בהתערבות אלוהית ישירה מתוך מציאות קשה, ואילו הפרי מסמל את בני דורו שזכו להגיע למעלות רוחניות גבוהות של תורה וחכמה [אברבנאל]. גישה נוספת גורסת כי הצמח הוא הצדיקים ותלמידי החכמים שייוותרו בעם, והפרי הוא בניהם או מעשיהם הטובים [רש"י, אבן עזרא, מלבי"ם, שד"ל].
המילים לִצְבִי (שמשמעותה חן, יופי ודבר נחשק) ו־לְגָאוֹן (שלטון רב ועוצמה) מתארות את המעמד החדש של העם. לאחר שהיו נבזים ושפלים בעיני עצמם, הם יהפכו למקור של כבוד והדר בעיני אומות העולם [שד"ל, אברבנאל, מצודת ציון, רש"י].
הבדל עמוק ופילוסופי בין חלקי הפסוק מציג [מלבי"ם]: צֶמַח ה' מייצג את הדור החדש שצמח בהשגחה אלוהית, ולכן מיוחסים לו התארים לִצְבִי וּלְכָבוֹד המבטאים מעלות טבעיות, חומריות ורוחניות, שניתנו לאדם ללא מאמץ מצידו. לעומת זאת, פְּרִי הָאָרֶץ מסמל את המעשים הטובים שהאדם קונה בבחירתו החופשית ובעמלו. לכן מיוחסים לפרי התארים לְגָאוֹן וּלְתִפְאֶרֶת השמורים אך ורק להישגים שהושגו מתוך שקידה, השתדלות ועבודה עצמית.
כל השפע וההדר הללו מיועדים לִפְלֵיטַת יִשְׂרָאֵל, אותה שארית ענווה ששרדה את הפורענויות, חסתה בה' ועמדה באמונתה [רד"ק, מצודת דוד, אברבנאל, ביאור שטיינזלץ]. הכבוד והתפארת לא יהיו רק יפים בעיניהם, אלא יפעלו ממש לטובתם ולהנאתם [שד"ל].