ישעיהו, פרק ג׳, פסוק כ״ו

תארו לעצמכם מקום שתמיד היה מלא ברעש של אנשים, בשמחה ובתנועה, ופתאום הכול משתתק. ירושלים הייתה עיר מפוארת מאוד, אבל עכשיו היא הופכת לעצובה ושקטה. המילים וְאָנוּ וְאָבְלוּ מתארות צער עמוק ואנחה כבדה. פְּתָחֶיהָ הם שערי העיר, שפעם היו מלאים בהמון אנשים שעברו בהם, ועכשיו הם עומדים שוממים ועצובים כי אף אחד כבר לא נכנס ויוצא. המילה וְנִקָּתָה מסבירה שהעיר התרוקנה לגמרי מכל התושבים והדברים הטובים שהיו בה, כאילו היא התנקתה לגמרי ונשארה ריקה. בסוף, המילים לָאָרֶץ תֵּשֵׁב מזכירות לנו אדם עצוב שיושב על האדמה מתוך צער, ממש כמו שאנחנו נוהגים לעשות ביום תשעה באב. זה מראה עד כמה ירושלים השתנתה, מעיר גדולה ומכובדת לעיר שקטה ובודדה.