הכתוב מציג את גורלו הבלתי נמנע של החוטא, בהנגדה ישירה לפסוק הקודם אשר עסק בשכרו הטוב של הצדיק [רש"י]. הכפילות בביטוי אוי לרשע רע נידונה בהרחבה במקורות. מבחינה פשטנית ולשונית, המילה רע משמשת כתואר לאדם הרשע [אבן עזרא], או כקביעה שפשוט יהיה לו רע [שד"ל]. עם זאת, הגישה המרכזית בקרב הפרשנים [רש"י, רד"ק] מוצאת בכפילות זו אבחנה מוסרית עמוקה: "רשע רע" אינו סתם חוטא, אלא אדם שמעשיו פוגעים בשני מישורים במקביל, הוא רע כלפי ה׳ ורע כלפי הבריות, ובכך הוא גורם רעה גם לעצמו וגם לסביבתו. מדובר באדם שאוחז בדרכו הרעה ומסרב לשוב ממנה בתשובה [מצודת דוד, רד"ק].
באשר לאופן הענישה, המילים כי גמול ידיו יֵעָשֶׂה לוֹ מלמדות שהעונש כבר מוכן ומזומן עבורו [שטיינזלץ], והוא יקבל את גמולו המלא בעולם הזה או בעולם הבא [רד"ק]. גישה ייחודית [מלבי"ם] מדגישה כי הפורענות שתבוא על הרשע אינה נובעת מכוח חיצוני או מגזירה שרירותית, אלא הרשע עצמו הוא מקור הרע. העונש הוא תוצאה ישירה, טבעית והרסנית של המעשים שהכין במו ידיו, והרע עצמו הוא זה שמכלה אותו. בניגוד למעשים טובים שמניבים רווחים ופירות מתמשכים, לעבירות בדרך כלל אין פירות אלא רק ענישה על עצם המעשה, אלא אם כן החטא הספציפי יצר תוצאה מוחשית בעולם שמוסיפה להתקיים [רד"ק].