בהמשך לנבואה על כך שה' מסיר מן החברה את כל משענותיה, מפורטות כעת דמויות המפתח והאנשים הנכבדים שיילקחו מן העם, כך שהחברה תיוותר ללא הנהגה [מצודת דוד, רד"ק, שטיינזלץ]. הפסוק מציג את המנהיגים בזוגות, המייצגים רמות שונות של כוח וסמכות.
תחילה מוזכרים אנשי הצבא. גִּבּוֹר הוא אדם שניחן בכוח פיזי טבעי יוצא דופן, בדומה לשמשון, בעוד אִישׁ מִלְחָמָה הוא לוחם שאינו בהכרח חזק מטבעו, אלא רכש ניסיון, מיומנות ותחבולות צבאיות [אבן עזרא, מלבי"ם].
לאחר מכן נמנים מנהיגי החברה ואנשי המשפט. שׁוֹפֵט הוא מנהיג כללי וגדול המורה את דרך הישר והדת, ואילו זָקֵן מייצג מדרגה פחותה יותר של שופט מקומי או ראש עדה [אבן עזרא, מלבי"ם, שטיינזלץ]. הזקן אינו מתאפיין בהכרח בגיל מופלג, אלא זהו תואר של שררה המעיד על ניסיון חיים עשיר וסמכות לדון ולהנהיג [אבן עזרא, שד"ל].
לבסוף מוזכרים אלו שהעם פונה אליהם לקבלת הדרכה וידיעת העתיד. נָבִיא מגיד עתידות על פי דבר ה', ואילו הקֹסֵם פועל בדרכים נחותות יותר, כגון חיזוי בכוכבים, אצטגנינות והטלת גורלות, כדי לייעץ לעם כיצד לפעול [מצודת ציון, מלבי"ם, שד"ל, שטיינזלץ]. יש המפרשים כי הנביא המוזכר כאן הוא למעשה נביא שקר, שכן בתקופות של התרחקות מה', העם נטש את נביאי האמת ונשען על נביאי שקר וקוסמים [שד"ל]. דעה ייחודית מפרשת את המילה קֹסֵם ככינוי למלך, על בסיס הפסוק במשלי האומר כי קסם נמצא על שפתי מלך [רש"י].
חלוקה נוספת של הדמויות בפסוק מצביעה על גורלם השונה בזמן החורבן. אנשי הצבא, הגבור ואיש המלחמה, ימצאו את מותם בשדה הקרב בחרב, ואילו שאר המנהיגים הנכבדים ימותו בתוך העיר מפגעי הרעב והמגפה [רד"ק].