קריסת המבנה החברתי והיעדר הנהגה ראויה מובילים למציאות שבה השלטון נופל לידיהם של גורמים חסרי ניסיון וחסרי עכבות. לאחר שה׳ מסיר את הזקנים והנכבדים, את מקומם תופסים מנהיגים שאינם ראויים, ומציאות זו משקפת את שפל המדרגה שאליו מגיעה החברה תחת שלטונם.
המילים וְנָתַתִּי נְעָרִים שָׂרֵיהֶם מצביעות על כך שצעירים ייטלו את רסן השלטון וינהיגו בעזות ובחוצפה האופיינית לגילם [מצודת דוד, שטיינזלץ]. נערות זו אינה מתבטאת בהכרח רק בגיל כרונולוגי צעיר, אלא גם בחוסר בגרות שכלית ומידותית [אברבנאל]. ברובד הדרש, המילה נְעָרִים נדרשת כלשון נופל על לשון, ומתארת אנשים ריקים ש"מנוערים" ממצוות וממעשים טובים [רש"י, רד"ק, אברבנאל].
ביחס למילים וְתַעֲלוּלִים יִמְשְׁלוּ־בָם, הפרשנים מציעים מספר כיווני חשיבה המשלימים זה את זה. הגישה הראשונה רואה במילה תַעֲלוּלִים תואר הנגזר מהמילה "עולל" (תינוק או ילד), ובכך היא ממשיכה את הרעיון של שלטון הילדים והנערים [אבן עזרא, רד"ק, אברבנאל].
גישה שנייה מפרשת את המילה מלשון התעללות, לעג וצחוק. לפי קו חשיבה זה, השליטים החדשים יהיו ליצנים ואנשים ריקים שישלטו באמצעות שחוק, יתעמרו בעם ויבזו אותו [רש"י, מצודת דוד, מצודת ציון]. יש המדייקים כי המשמעות המקורית של המילה היא צעצועים ובובות שילדים משחקים בהם, ובהשאלה היא מתארת מנהיגים פחותים ונבזים שתפסו את מקומם של שרים גאים ומכובדים [שד"ל]. בנוסף, קיים פירוש מדרשי המזהה את המילה עם שועלים, כסמל לאנשים חלשים שתופסים עמדות כוח על חשבון הציבור [רש"י, רד"ק].
גישה שלישית, פסיכולוגית יותר, קובעת כי המילה תַעֲלוּלִים אינה מתארת את השליטים עצמם, אלא את המידות המגונות, מעשי הקונדס והתאוות הרעות. לפי פירוש זה, הנערים שעלו לשלטון אינם שולטים בעצמם, אלא תאוותיהם והרגליהם הרעים הם אלו שמושלים בהם. כתוצאה מכך, אומה שלמה מוצאת את עצמה משועבדת לגחמות ולתאוות הילדותיות של מנהיגיה [מלבי"ם, שטיינזלץ].