רשימת תכשיטי הפאר ומלבושי היוקרה של הנשים ממשיכה, תוך פירוט פריטי נוי ייחודיים שנועדו למשוך את העין ולהפגין עושר.
הַנְּטִפוֹת הם תכשיטים התלויים על הגוף. הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שמדובר בענקים ושרשראות התלויים על הצוואר ו"נוטפים" כלפי מטה אל החזה. תכשיטים אלו היו עשויים ממרגליות מנוקבות המושחלות על חוט [רש"י, מצודת ציון, ביאור שטיינזלץ], או מאבני בדולח זכות וקטנות [רד"ק]. פירוש אחר מציע כי אלו היו כלים קטנים שהכילו בושם צרי ונתלו על הצוואר [רד"ק]. מנגד, יש הסבורים כי מדובר בעגילים התלויים באוזניים ונראים כטיפות נוטפות [שד"ל], או בתכשיטים ששולבו בשיער [אבן עזרא].
וְהַשֵּׁירוֹת הם צמידים ושרשראות שנענדו על הזרוע או על היד, פירוש הנשען על התרגום הארמי למילה צמידים [רש"י, רד"ק, מצודת ציון, שד"ל]. דעות נוספות מזהות את השירות כטבעות [ביאור שטיינזלץ] או כתכשיטים לאוזניים [אבן עזרא].
באשר לביטוי וְהָרְעָלוֹת, הפרשנים נחלקים לשתי גישות עיקריות, הנסמכות שתיהן על לשון המשנה המתארת נשים היוצאות לרשות הרבים כשהן "רעולות". הגישה הראשונה מסבירה כי מדובר בצעיף משי דק או מסווה המונח על הראש ומכסה את כל הפנים מלבד העיניים. כיסוי זה נועד להסתיר את הלחיים דווקא כדי לעורר את סקרנותם ותשוקתם של הרואים [רש"י, רד"ק, שד"ל, ביאור שטיינזלץ]. הגישה השנייה מפרשת את הרעלות כסוג של סרבלים יפים ומעילים מהודרים שהנשים היו מתעטפות בהם [רש"י, מצודת ציון]. לצד גישות אלו, יש המפרשים כי אלו תכשיטים ייעודיים ללחיים [אבן עזרא], או סוג של קמעות ותכשיטי עבודה זרה [רד"ק].