רשימת תכשיטי היוקרה ופריטי הלבוש של נשות ירושלים מציגה מגוון רחב של עיטורים, החל מכיסויי ראש ועד לתכשיטי רגליים וקמעות. המילה הַפְּאֵרִים מתייחסת לכיסויי ראש מהודרים, כעין כובעים גבוהים, מגבעות או עטרות [רש"י, מצודת ציון, רד"ק, שד"ל, ביאור שטיינזלץ]. מנגד, יש המקשרים מילה זו לשורש תפארת ומפרשים כי מדובר בתכשיט שנענד על הידיים [אבן עזרא].
באשר להַצְּעָדוֹת, הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שמדובר בתכשיטים הנענדים על השוקיים, כדוגמת שרשראות רגליים. תכשיטים אלו הגבילו את פסיעות הנשים ויצרו הליכה מדוקדקת, שווה ומדודה, שהייתה מקור לגאווה [שד"ל]. לעומת זאת, יש הסבורים כי אלו אצעדות וטבעות גדולות שנענדו דווקא על הזרוע [אבן עזרא, ביאור שטיינזלץ].
וְהַקִּשֻּׁרִים הם חוטי משי או סרטים קצרים, לעיתים שזורים בזהב, ששימשו את הנשים לקשירת שערן [רש"י, מצודת ציון, רד"ק, ביאור שטיינזלץ]. עם זאת, יש המזהים אותם כתכשיטים שנקשרו סביב הגרון [אבן עזרא], ויש המציינים כי טיבם המדויק של קשרים אלו אינו ברור לחלוטין [שד"ל].
בביאור וּבָתֵּי הַנֶּפֶשׁ מתפצלים הפרשנים לשני כיוונים עיקריים. הגישה האחת מסבירה כי אלו תכשיטי זהב, או לחלופין בגדים פנימיים כדוגמת חזיות, שהונחו על החזה בין השדיים. המיקום זכה לשם זה משום שהחזה הוא מקום הלב, הנחשב למשכנה של הנפש [רש"י, מצודת ציון, רד"ק, אבן עזרא, ביאור שטיינזלץ]. הגישה השנייה מפרשת כי אלו היו קופסאות קטנות או תליונים שהכילו בשמים, ונקראו כך משום שהנפש נהנית מריחם הטוב [שד"ל, ביאור שטיינזלץ].
המילה וְהַלְּחָשִׁים חותמת את הרשימה וזוכה אף היא לשני פירושים מרכזיים. רוב הפרשנים מסבירים כי מדובר בנזמי אוזן, שקיבלו את שמם משום שהאוזן היא האיבר שאליו לוחשים [רש"י, מצודת ציון, רד"ק, ביאור שטיינזלץ]. מנגד, פירוש אחר גורס כי אלו היו קמעות שעליהם נחקקו דברי לחש. תכשיטים אלו, שהיו עשויים מטסי כסף וזהב או מאבנים יקרות, נענדו על הצוואר או על האוזניים, וההמון נטה לייחס להם קדושה [אבן עזרא, שד"ל, ביאור שטיינזלץ].