יצא לכם פעם להציץ לתוך קופסת תכשיטים עמוסה ולראות כמה דברים יפים ומיוחדים יש בה? בירושלים של פעם, לנשים העשירות היה אוסף גדול מאוד של תכשיטים ופריטי לבוש שהן נהגו להתקשט בהם כדי להיראות חשובות.
על הראש הן חבשו הַפְּאֵרִים, שהיו כיסויי ראש מהודרים, ממש כמו כובעים גבוהים ומרשימים. על הרגליים הן ענדו הַצְּעָדוֹת, שהיו שרשראות מיוחדות. השרשראות האלו הגבילו את ההליכה שלהן וגרמו להן לצעוד בצעדים קטנים, מדודים ומלאי גאווה. כדי לסדר את השיער הן השתמשו בוְהַקִּשֻּׁרִים, שהיו סרטים יפים מחוטי משי, לפעמים אפילו שזורים בזהב, שבעזרתם הן קשרו את השערות. קרוב ללב הן ענדו את וּבָתֵּי הַנֶּפֶשׁ, שהיו תכשיטי זהב מיוחדים שהונחו על החזה, בדיוק במקום שבו נמצא הלב שלנו, שנחשב למקום של הנפש. ולבסוף, באוזניים הן שמו וְהַלְּחָשִׁים. אלו היו בעצם עגילים, והם קיבלו את השם המעניין הזה משום שהאוזן היא האיבר שאליו אנחנו לוחשים.