רשימת הפריטים המופיעה כאן חותמת את תיאור תכשיטי הנשים ומלבושיהן, המשקפים את מנהגי האופנה המשתנים ממקום למקום. פירוט זה נאמר כחלק מנבואת התוכחה והקללה על בנות ציון בימי המלך אחז [אבן עזרא, רד"ק]. בחלק מכתבי היד והדפוסים הקדומים, המילה הראשונה נכתבת בכתיב מלא עם האות וי"ו, אולם ברוב הספרים היא חסרה [מנחת שי].
לגבי משמעות המילה וְהַגִּלְיֹנִים, קיימות מספר גישות. הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שמדובר במראות קטנות. הן נקראות כך משום שהן מגלות את פני הרואה בהן, או משום שהיו אלה מראות הניתנות לגלילה [רש"י, רד"ק, מצודת ציון, שטיינזלץ]. מנגד, יש הסבורים כי אלו הם בגדים דקים ושקופים במיוחד המגלים את הבשר שתחתיהם [שד"ל], או בגד דמוי גיליון גדול [אבן עזרא]. דעה נוספת מציעה כי מדובר בסוג של חגורה או אבנט [מצודת ציון].
הפריט הבא, וְהַסְּדִינִים, מוסכם על הפרשנים כיריעות העשויות מפשתן. אף על פי שסדינים עשויים לשמש גם לפריסה על מיטות או כווילונות, בהקשר זה מדובר בבגדי פשתן גדולים ששימשו לעיטוף הגוף [רש"י, מצודת ציון, שד"ל].
לאחר מכן מוזכרות וְהַצְּנִיפוֹת, שהן מצנפות וכיסויי ראש [אבן עזרא, מצודת ציון, שטיינזלץ]. כיסויים אלו עוצבו על ידי כריכת הבד ועטיפתו פעמים רבות סביב הראש [שד"ל].
לסיום מוזכרים וְהָרְדִידִים. רוב המפרשים מסבירים כי זהו לבוש דק ועדין, מעין צעיף מקושט או רעלה קטנה [רד"ק, מצודת ציון, שד"ל, שטיינזלץ]. גישה ייחודית מציגה פירוש שונה, לפיו אין מדובר בבגד עצמו, אלא בתכשיטי זהב ששימשו כסיכות לרכיסת המעטפת שהאישה לבשה [רש"י].