מערכת הצדק האלוהית מבוססת על עיקרון שבו מעשיו של האדם מובילים לתוצאות בלתי נמנעות. לאחר שהנביא מזהיר את הרשעים מפני הפורענות שתבוא עליהם, הוא פונה להדגיש את הצלחתם של ההולכים בדרך הישר, וקורא להכיר בכך שהצדק משתלם.
המילה אִמְרוּ מתפרשת בשתי דרכים עיקריות. הגישה המרכזית בקרב חלק מהפרשנים היא שהכוונה לשבח ולרוממות. המילה נגזרת מהשורש של המילה "אמיר", שמשמעותה הענף העליון בצמרת האילן [מצודת ציון]. הקריאה היא לשבח את הצדיק ברבים, כדי שאחרים ילמדו ממעשיו וילכו בדרכו [מצודת דוד]. מנגד, יש המפרשים את המילה כהכרזה כללית המופנית לכל אדם. זוהי קריאה להכיר באמת, להביע בלב ובפה את האמונה בכך שה' משלם גמול הוגן, ולהודות כי טוב לו לצדיק [רד"ק, שד"ל, אבן עזרא].
בהתייחס לצירוף צַדִּיק כִּי טוֹב, הפרשנים דנים בשאלה מדוע יש צורך להוסיף שהצדיק הוא "טוב". הסבר אחד הוא שהצדק אינו אמצעי להשגת כבוד או תועלת חיצונית, אלא הוא טוב מצד עצמו ומהווה תכלית בפני עצמה [מלבי"ם]. גישה אחרת רואה בכך תיאור של התמדה, צדיק שנשאר בטובו ואינו פונה לעשות עוול [רד"ק]. בנוסף, יש המפרשים כי הצירוף מצביע על צדיק גמור שאין בידו עוונות כלל. העובדה שהוא זוכה לטוב ולהצלחה בעולם הזה משמשת הוכחה חותכת לצדקתו המוחלטת [ראשון לציון, שד"ל].
סופו של הפסוק, כִּי פְרִי מַעַלְלֵיהֶם יֹאכֵלוּ, מתאר את אופי הגמול. הפרשנים מסכימים כי שכרם של הצדיקים אינו תשלום חיצוני ונפרד, אלא תוצאה טבעית וישירה של מעשיהם, בדומה לאדם שאוכל את פירותיו של עץ שנטע בעצמו [מלבי"ם, ביאור שטיינזלץ]. אף על פי שעיקר השכר שמור לעולם הבא, הצדיקים זוכים ליהנות מפירות המצוות גם בעולם הזה [חומת אנך, רד"ק]. השימוש בלשון רבים מלמד שהבטחה זו אינה שמורה ליחידי סגולה בלבד, אלא מקיפה את כלל הצדיקים [אבן עזרא]. יתרה מכך, מודגש כי ה' עושה חסד עם הצדיק בכך שהוא יאכל רק את פרי מעשיו שלו, ולא יישא בעונשם של בני דורו החוטאים [ראשון לציון].