חשבתם פעם מה קורה לכל המעשים הטובים שאנחנו עושים בכל יום? המעשים שלנו הם כמו זרעים שאנחנו טומנים באדמה, והם תמיד צומחים ומביאים לתוצאות. הנביא מבקש מאיתנו להסתכל על האנשים שהולכים בדרך הישר ולשבח אותם. המילה אִמְרוּ קשורה למילה "אמיר", שפירושה הענף הכי גבוה בצמרת העץ. הכוונה היא שאנחנו צריכים לרומם ולשבח את האדם הצַדִּיק בפני כולם, כדי שאחרים יראו את המעשים שלו וירצו ללמוד ממנו. התוספת של המילים כִּי טוֹב באה ללמד אותנו שהצדיק עושה טוב פשוט כי זה הדבר הנכון והראוי לעשות, והוא תמיד מתמיד בדרך הזו.
בסופו של דבר, הצדיקים מקבלים שכר על ההתנהגות שלהם, כמו שכתוב כִּי פְרִי מַעַלְלֵיהֶם יֹאכֵלוּ. השכר הזה הוא לא פרס רגיל שמישהו מחלק, אלא התוצאה הטבעית והישירה של המעשים שלהם. זה ממש כמו אדם שאוכל בשמחה את הפירות המתוקים של העץ שהוא בעצמו נטע והשקה. ה' דואג שהצדיקים ייהנו מהפירות האלה כבר עכשיו, ושהם יקבלו אך ורק את הטוב שמגיע להם על המאמץ שלהם.