ירמיהו, פרק מ״ה, פסוק ה׳

חשבתם פעם מה קורה כשאדם מבקש לעצמו משהו מיוחד וחשוב, בזמן שכל האנשים סביבו נמצאים בצרה גדולה? בתקופה קשה של חורבן, אדם מבקש מה׳ גְדֹלוֹת, כלומר הוא רוצה שה׳ ימשיך לדבר איתו וייתן לו את מתנת הנבואה. ה׳ עונה לו אַל־תְּבַקֵּשׁ. הסיבה לכך היא שכשעם ישראל סובל ויוצא לגלות, זה לא הזמן לבקש בקשות של גדולה אישית. הרי ה׳ מדבר עם הנביאים רק בשביל העם, וכשהעם לא נמצא, אין צורך בנבואה, ממש כמו שאין צורך ברועה אם אין לו כבשים לשמור עליהן. ה׳ מסביר שהצרה מגיעה עַל־כָּל־בָּשָׂר, כלומר על כל אדם ואדם. אבל בתוך כל הקושי, ה׳ נותן הבטחה טובה של הצלה: וְנָתַתִּי לְךָ אֶת־נַפְשְׁךָ לְשָׁלָל. המשמעות היא שהאדם יזכה להציל את החיים שלו, כאילו לקח אותם לעצמו כשלל יקר, ויישאר בחיים למרות כל מה שקורה מסביב. ההבטחה הזו תשמור עליו עַל כָּל־הַמְּקֹמוֹת אֲשֶׁר תֵּלֶךְ־שָׁם, כך שבכל מקום שאליו הוא יגיע בגלות, ה׳ ישמור על חייו.