גדולתו האינסופית של ה' והשגחתו המקיפה על כל פרט בבריאה עומדות במרכזו של הפסוק. מצד אחד משתקף ריבוי בלתי נתפס של כוחות פועלים, ומצד שני מאיר עליהם כוח יחיד ומאחד המעניק להם קיום, כיוון ותכלית.
המילה לִגְדוּדָיו מתפרשת כמחנותיו של ה' [מצודת ציון]. גדודים אלו הם מלאכי מרום [מצודת דוד], צבאו הבלתי מוגבל של ה' [ביאור שטיינזלץ], או הכוחות הפרטיים הרבים הפועלים תחת המערכות העליונות [מלבי"ם]. היעדר היכולת לספור את הכוחות הללו מעיד על גודל ממשלתו של ה' ומעורר יראת רוממות [מצודת דוד]. למרות מספרם העצום מאין כמותו, ה' עושה שלום בין כולם [רמב"ן]. במבט היסטורי ורחב יותר, גדודים אלו כוללים גם את כלל בני האדם מאז יום בריאת האדם [אלשיך].
החלק השני של הפסוק עוסק בהשפעתו של ה' על צבאו. המילה יָקוּם משמעותה יעמוד, והמילה אוֹרֵהוּ פירושה אורו [רלב"ג]. הפרשנים מציעים מספר רבדים למשמעות של אור זה. הגישה הבסיסית היא שאורו של ה' הוא מקור החיות של הבריאה כולה, שכן לאף אחד מן הנבראים אין אור עצמי משלו, וכל אורם נובע ממנו [רמב"ן]. זהו השפע העליון המוענק לכל [חומת אנך], ומתוך פחד שמא תימנע מהם השפעה זו, צבאות השמים עומדים ביראה [מצודת דוד].
מעבר לעצם הקיום, האור מסמל את ההשגחה האלוהית. אור זה בוקע וחודר לכל כוח ולכל בריה, כך שאיש אינו יכול להסתתר מפניו [מלבי"ם, ביאור שטיינזלץ]. האור הוא למעשה נשמת החיים המצויה באפו של כל אדם, המאירה בתוכו ומקיימת אותו לפי איכותו ומהותו, ולכן ההשגחה מגיעה לכל פרט ופרט [אלשיך]. אור זה עתיד גם להחיות את האדם בתחיית המתים, מתוך רחמיו של ה' הדואג שאף אדם לא יידח ויאבד [אלשיך].
מבט עמוק על פעולת האור מגלה כי הוא הכוח המאחד של הבריאה. על אף הריבוי העצום והניגודים הנראים במציאות בין הגדודים השונים, אור ההשגחה מאחד את כולם. ה' מנהיג את כל הכוחות כולם לקראת תכלית אחת של שלום וחסד, כך שכל פירוד או רע הנראים בפרטים שבים ומתאחדים לטוב גמור [מלבי"ם].