פתיחת מענהו של בִּלְדַּד הַשֻּׁחִי מציגה שתי תפיסות שונות באשר לאופי תשובתו לאיוב.
הגישה המרכזית [מלבי"ם] רואה בדברי בלדד מערכת רעיונית שלמה שנועדה ליישב את שאלת צדיק ורע לו, רשע וטוב לו. לשיטתו, בלדד מסביר כי ה' מנהיג את עולמו באמצעות חוקי טבע ומערכות כלליות שנועדו לטובת הכלל כולו, כמו השמש או הגשם. ה' אינו משנה את חוקי הטבע האוניברסליים בעבור אדם פרטי, ולכן ייתכן מצב שבו צדיק יסבול משום שנסיבות חייו או חוקי הטבע מחייבים זאת, ובאותה מידה רשע עשוי לשגשג. לפי גישה זו, הצדק האלוהי אינו מקופח, אלא מושלם בעולם הבא והנצחי, שם מקבל כל אדם את גמולו המדויק מבלי להפריע לסדרי העולם הזה.
לעומת כיוון זה, יש הסבורים [תקות אנוש] שמענה זה כלל אינו מתייחס ישירות לטענותיו הספציפיות של איוב. לפי תפיסה זו, בלדד אינו מנסה לספק הסברים פילוסופיים לתורת הגמול, אלא בוחר להשמיע אמיתות מוחלטות שאיש אינו יכול לחלוק עליהן. מטרתו היא להדגיש כי אף על פי שהמציאות האנושית מלאה בספקות וחוסר ודאות, עדיין קיימים בעולם יסודות ברורים וודאיים שאין להרהר אחריהם.