יהושע, פרק י״ג, פסוק ל״ג

בניגוד לשאר השבטים שקיבלו חבלי ארץ מוגדרים, וּלְשֵׁבֶט הַלֵּוִי לֹא נָתַן מֹשֶׁה נַחֲלָה גיאוגרפית בחלוקת הארץ הכללית. משמעות הדבר היא שמשה לא הפריש עבורם ערי מגורים עוד בימי חייו, אלא ערים אלו הוקצו להם רק לאחר גמר חלוקת הארץ כתרומה קדושה מכלל השבטים. במקום נחלה קרקעית, יְהוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל הוּא נַחֲלָתָם, שכן פרנסתם מבוססת על שיירי הקורבנות המוקרבים לה' ועל מתנות כהונה ולוויה. מציאות ייחודית זו, שבה הלוויים סמוכים על שולחנו של ה' וזוכים לקשר ישיר עמו, מגשימה את ההבטחה המקורית כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר לָהֶם.