תהלים, פרק ק״א, פסוק ב׳

תחשבו רגע על ההתנהגות שלכם כשאתם נמצאים לגמרי לבד, ואף אחד לא רואה אתכם. האם אתם מתנהגים בדיוק באותה צורה שבה אתם מתנהגים כשאתם נמצאים ליד חברים או מורים? השאיפה להיות אנשים טובים באמת לא נמדדת רק במה שאחרים רואים מבחוץ, אלא דורשת עבודה פנימית אמיתית. כאשר מופיעה המילה אַשְׂכִּילָה, הכוונה היא שאדם מתבונן, חושב לעומק ושם לב היטב כדי להבין מהי הדרך הישרה והטובה ביותר לבחור בה. להיות אדם תָּמִים או תׇם פירושו לעשות את הטוב והצדק רק מתוך אהבה לה', בלי לצפות לפרס, בלי לפחד מעונש ובלי לנסות להשוויץ בפני אחרים. אדם כזה כל כך אוהב לעשות טוב, עד שהוא אומר מָתַי תָּבוֹא אֵלָי, כלומר הוא מחכה בקוצר רוח ושואל מתי כבר תזדמן לידי האפשרות לקיים מצווה וללכת בדרך הישרה. כדי שההתנהגות הזו תהפוך לחלק מאיתנו, המילה אֶתְהַלֵּךְ מלמדת אותנו שזה צריך להיות הרגל קבוע ולא מעשה חד פעמי. המבחן האמיתי והגדול ביותר לכל הטוב הזה נמצא במילים בְּתׇם־לְבָבִי בְּקֶרֶב בֵּיתִי. המדד ללב טהור הוא איך שאנחנו מתנהגים בתוך הבית שלנו, בסתר. מי שנוהג ביושר, בצניעות ובלי להתנשא על בני המשפחה שלו, בדיוק כפי שהוא מתנהג בחוץ ליד אנשים זרים, מוכיח שהמעשים הטובים שלו באים באמת מתוך הלב.