יצא לכם פעם לחשוב מה הופך מנהיג או מלך לממש טוב וצודק? איך הוא בוחר מי יהיו החברים והעוזרים שלו? תארו לעצמכם מלך צדיק שרוצה לשמור על סביבה טובה ונקייה, ולכן הוא מחליט להרחיק ממנו אנשים שמתנהגים בצורה פוגענית.
בהתחלה הוא מדבר על מישהו שהוא מְלָשְׁנִי בַסֵּתֶר רֵעֵהוּ. האות יוד במילה הראשונה היא רק תוספת, והכוונה היא פשוט לאדם מלשין. זהו אדם שניגש בשקט ובסוד אל המלך כדי לספר דברים רעים ולשון הרע על חבר שלו. במקום להקשיב לרכילות, המלך הצדיק מסרב להעניש את החבר שעליו הלשינו, ומודיע על המלשין: אוֹתוֹ אַצְמִית. כלומר, אני ארחיק ואגרש את המלשין עצמו מלפניי, כי אדם שמדבר לשון הרע בסתר נחשב לשקרן.
לאחר מכן, המלך מתאר אנשים עם מידות לא טובות ואומר שהוא יתרחק ממי שהוא גְּבַהּ עֵינַיִם וּרְחַב לֵבָב. אדם שהוא גְּבַהּ עֵינַיִם הוא אדם מלא בגאווה שחושב שהוא יותר טוב מכולם, והעיניים שלו תמיד מחפשות וחומדות דברים. אדם שהוא וּרְחַב לֵבָב הוא אדם חמדן, שהלב שלו פתוח ורחב לרצות עוד ועוד, והוא רודף אחרי כל מה שהעיניים שלו רואות. העיניים והלב בעצם עובדים יחד כדי להכשיל אותו. על אדם כזה המלך מכריז: אֹתוֹ לֹא אוּכָל. המלך אומר שהוא פשוט לא מסוגל לסבול את נוכחותו. הוא מרחיק אותו כדי שלא יהפוך לחבר שלו וכך חלילה ילמד מהמעשים הרעים שלו.
ויש כאן עוד סוד מיוחד. המילה אֹתוֹ כתובה בחלק הזה של הפסוק חסרה, בלי האות וו, ולכן אפשר לקרוא אותה גם כמו המילה איתו. החכמים מסבירים שזה מלמד אותנו שגם ה' בעצמו מעיד על אדם גאוותן ואומר: אני לא יכול להיות איתו ולגור איתו יחד באותו עולם.