תהלים, פרק י״א, פסוק ד׳

ה' מרומם ויושב במרומים, בין אם בְּהֵיכַל קָדְשׁוֹ ובין אם במקום שבו בַּשָּׁמַיִם כִּסְאוֹ, ויש המסבירים כי היכלו מתייחס לבית המקדש הארצי שממנו הסתלקה השכינה. על אף ריחוקו הוא אינו מנותק מן העולם, אלא משפיל את מבטו אל הארץ כאשר עֵינָיו יֶחֱזוּ ומשגיחות על המעשים. גם בעת הסתר פנים, כאשר נדמה כי עַפְעַפָּיו, שהם אישוניו או העורות הסוגרים על עיניו, סגורים בשינה, ההשגחה האלוהית ממשיכה לפעול. עיניו יִבְחֲנוּ בְּנֵי אָדָם כדי לגמול להם, וייסורי הצדיק אינם עזיבה אלא ניסיון מאהבה, בניגוד לרשעים. ידיעה זו על מלכותו התמידית של ה' מגשרת על הפער שבין המרומים לארץ ונוטעת באדם תקווה וביטחון.