דוד פונה אל לַמְנַצֵּחַ, העומד בראש המנגנים, ומצהיר בביטחון מוחלט כי בַּה' חָסִיתִי, כלומר בו מצאתי מחסה ולכן איני ירא מרודפיי. מתוך אמונה זו הוא מתריס כנגד אויביו ושואל אֵיךְ תֹּאמְרוּ לְנַפְשִׁי לנוס ולנדוד אל ההר שלכם, הַרְכֶם, ממש כמו צִפּוֹר הנמלטת מקן לקן. הכתוב משתמש בקריאה ביחיד, נוּדִי, המכוונת לנפש שאינה נשברת, בעוד הכתיב ברבים, נודו, חושף את תקוות האויבים להשמיד את גופו ונפשו גם יחד. תמונת המצב של נרדף הבוטח באלוהיו משמשת במקביל כסמל למצבו של עם ישראל, הסופג את לעג האומות על נדודיו בגלות.
תהלים, פרק י״א, פסוק א׳
לַמְנַצֵּ֗חַ לְדָ֫וִ֥ד בַּֽיהֹוָ֨ה ׀ חָסִ֗יתִי אֵ֭יךְ תֹּאמְר֣וּ לְנַפְשִׁ֑י (נודו) [נ֝֗וּדִי] הַרְכֶ֥ם צִפּֽוֹר׃
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.