כאשר סדרי העולם קורסים והיציבות מתערערת, עולה זעקה על מקומו של הצדק ועל גורלו של האדם הישר. רוב הפרשנים מסכימים כי המילה הַשָּׁתוֹת מתארת יסודות, בין אם מדובר ביסודות פיזיים ובין אם ביסודות מוסריים וחברתיים [רד"ק, מצודת ציון, מלבי"ם, אבן עזרא]. עם זאת, יש המפרשים מילה זו גם במשמעות של רשתות ומלכודות [רד"ק, אבן עזרא].
לאור הפירוש המרכזי הרואה במילה הַשָּׁתוֹת תיאור של יסודות, עולה תמונה של מציאות שבה התשתית החברתית או הרוחנית נחרבת. יש המזהים חורבן זה עם הריגת כהני העיר נוב, שהיוו את יסודותיו של העולם [רש"י, מצודת דוד]. במציאות כזו של הרס, נשאלת השאלה צַדִּיק מַה פָּעָל. גישה אחת רואה בכך את תחינתו האישית של דוד המלך, הזועק על חפותו: אם הרשעים מחריבים את העולם, מה פשעי ומה חטאתי שאני נרדף על לא עוול בכפי? [רש"י, מצודת דוד]. ברוח דומה, יש המפרשים זאת כתוכחה של דוד כלפי אנשי העיר קעילה: גם אם הפלשתים היו מחריבים את עירכם והורסים את יסודותיה, מדוע אתם גומלים לי רעה תחת טובה לאחר שהושעתי אתכם, ומה חטאתי לכם? [מאירי]. מנקודת מבט רחבה יותר, השאלה מבטאת תסכול קיומי: איזו משמעות נותרה לפעולותיו של הצדיק כאשר היסודות המוסריים של החברה כולה הרוסים? [ביאור שטיינזלץ].
גישה אחרת מעתיקה את מוקד השאלה אל ה' עצמו, שהוא "הצדיק". כאשר הרשעים מאבדים את צדיקי הדור ומחריבים את הסדר החברתי, עולה טענה קשה מצד בני הדור: מדוע ה' אינו פועל כדי להעניש את הרשעים ולהגן על הישרים? חוסר ההתערבות נתפס בעיניהם כהסתרת פנים וכעדות לכך שה' אינו משגיח על עולמו [מלבי"ם]. אחרים רואים בכך תמיהה על אובדן המקדש וירושלים: אם עם ישראל חטא, מדוע נהרסו יסודות המקדש שלא חטאו, ומה פעל ה' בכך שהחריבם? [אלשיך]. מנגד, יש המדגישים כי מאחר שהמעשים הם פועלו של ה', אין להתרעם על הצדיק, שכן הכל נעשה בהשגחה עליונה [אבן עזרא].
בניגוד לתפיסות אלו, המפרשות את הפסוק כביטוי למשבר וחורבן, הגישה המזהה את הַשָּׁתוֹת כרשתות ומצודות מציעה קריאה הפוכה. לפי פירוש זה, הפסוק אינו מתאר את קריסת הטוב, אלא דווקא את מפלתם של הרשעים. המחשבות והעצות הרעות של הרשעים, המשולות למלכודות, הן אלו שייהרסו ויכשלו. במציאות כזו, שאלת צַדִּיק מַה פָּעָל הופכת להצהרה חיובית של שכר ועונש: הצדיק יזכה לקבל מאת ה' את הגמול הראוי על מה שפעל ועשה, בעוד מזימות הרשעים ירדו לטמיון [רד"ק, אבן עזרא].